Hug All Your Friends

פרק 11 - לילי

09.10.1971
יום שבת, 11:30

לילי

אני וסוורוס ישבנו ביחד בספרייה ועשינו שיעוריי בית בשיקויים. סוו ממש טוב בשיקויים אז הוא מלמד אותי, למרות שהמורה אמר שאני די טובה באופן טבעי.
"את משתפרת לילי, יום אחד אני ואת נהיה הרקחים הכי מפורסמים בבריטניה או אפילו בעולם. כולם ירצו את השיקויים שלנו." סוורוס אמר וצחקתי מעט והסתכלתי עליו. נהנתי להיות איתו, הוא היה החבר הראשון שהיה לי, עוד לפני הוגוורטס.
למרות שרציתי לבלות גם עם החברות האחרות שהכרתי כאן, העדפתי להיות עם סוו. קראתי על הסלית'רינים, הם נשמעו לי קצת לא נחמדים ולא רציתי שסוורוס יהיה איתם הרבה.
"ומה אם אני לא רוצה להיות רוקחת?" שאלתי אותו, בזמן שהמשכתי לכתוב את הסיכום. "אז זה יהיה די חבל כי את מוכשרת." סוורוס ענה לי.
"אני אחשוב על זה, אוקיי? עכשיו תחזור לסיכום שלך." עניתי לו, מניחה לרגע יד על כתפו ואז חוזרת לעבוד.
אחרי כמה זמן שמעתי מישהו נכנס לספרייה והרמתי את ראשי מתוך אינסטינקט, זיהיתי את רמוס ונופפתי לו.
"רמוס! בוא לכאן!" קראתי אליו אבל לא בצעקה. הוא הסתובב והתקדם אלי בחיוך ממש קטן שבקושי ראו.
"היי" הוא אמר. סוו עשה פרצוף. בעטתי בו מתחת לשולחן.
"היי, אנחנו עושים את העבודה בשיקויים, רוצה להצטרף אלינו?" שאלתי אותו. "אה, אוקיי" הוא ענה והתיישב.
"לילי, אמרנו שנהיה רק שנינו-" סוורוס אמר והסתכלתי עליו בזעף. "סוו! זה לא יפה. תתבגר ותתמודד. אנחנו ביחד לבד כמעט כל הזמן" עניתי לו. נראה שרמוס מרגיש לא בנוח.
"אבל-" סוורוס התחיל לענות. קמת ותפסתי בידו, מושכת אותו משם לבין המדפיק כדי לדבר לבד. "מה יש לך נגד רמוס?" שאלתי ברוגז, משלבת את ידיי על חזהי.
"לילי, הוא גריפינדור. והוא עני וחצוי דם- לא מהאנשים שכדאי להסתובב איתם" הוא אמר בטון מתגונן. הרמתי גבה. "סוורוס, אתה עני וחצוי דם בעצמך. ואני גריפינדור גם!" אמרתי לו. הוא נראה כאילו קולט שאמר משהו לא חכם. "את שונה, זה לא אותו דבר" הוא ענה, מנמיך את קולו. "את שונה מהאחרים." הוא אמר, מושיט יד ומחזיק בידי, נתתי לו לעשות את זה. "זה פשוט- תראי איך הוא נראה לילי, זה מלחיץ." הול לחש, קולו באמת מוועת. השתחררתי מאחיזתו בידי.
"זה לא יפה סוו." אמרתי בשקט וחזרתי לשולחן שחשבנו בו, אבל רמוס לא היה שם. נאנחתי וחזרתי לעבוד פשוט.
אני וסוו הכרנו לפני תחילת הלימודים, הוא גילה שאני מכשפה והוא סיפר לי את כל הדברים על עולם הקוסמים. בהתחלה חשבתי שהוא ממציא הכל, אבל הוא לא. ואם הוא לא המציא זה אומר שהוא צודק בעוד המון דברים, כמו שמסלית'רין יוצאים הקוסמים הכי מוצלחים וחזקים, ושהאפלפף די חלשים וגריפינדור סתם מתנשאים... אבל כשדיברתי עם החברות שלי לחדר הן אמרו דברים אחרים. וגם המצנפת אמרה דברים שונים מסוורוס. מצד שני, אני לא בטוחה עד כמה אני יכולה לסמוך על כובע מדבר.
לפי הבנות, גריפינדור זה מקום טוב להיות בו, כי הם אמיצים וונאמנים למה שהם מאוד ודברים כאלו, ושהמון קוסמים מפורסמים היו בגריפינדור, אפילו פרופסור דמבלדור עצמו. זה די מגניב.
האמת, לפי מה שהן אמרו, דווקא סלית'רין זה הבית הלא טוב, הן אמרו שהרבה קוסמים רעים יצאו משם.
אני לא יודעת מספיק כדי להחליט בעצמי, ואני סומכת על סוורוס בעיניים עצומות, אבל הפריע לי איך שהוא מדבר אל רמוס. לא משנה אם אני לא יודעת על עולם הקוסמים הרבה, כי מה שאני כן יודעת זה שאסור לשפוט אנשים ככ מהר. ואסור ללעוג על המראה שלהם.
סוו חזר להתיישב לידי אבל אני קמתי והלכתי משם, לא היה לי חשק להיות איתו עכשיו.
חזרתי אל מועדון גריפינדור והתיישבתי ליד אחד השולחנות, ממשיכה לעבוד על החיבור שעוד לא סיימתי.
"היי לילי" מארי אמרה והתיישבה לידי, חייכתי אליה. "היי" עניתי, חוזרת לעבודה שלי. היא הסתכלה עלי כמה רגעים בשקט. "אולי תעזרי לי בעבודה הזו? עדיין לא התחלתי אותה" היא אמרה לי. משכתי בכתפיי. "בסדר" עניתי, מעיפה אליה חיוך חוזרת לכתוב. היא קמה והלכה להביא את הדברים שלה.
בכנות, אני לא מבינה למה קוסמים ככ מיושנים, אני צריכה לכתוב בנוצה ודיו במקום בעיפרון או עט, ולשלוח מכתבים כדי לתקשר? בטוח יכלו למצוא פתרון טוב יותר מזה.

עזרתי למארי עם השיעורים וכשנהיה מאוחר עלינו לחדר. החלפת בגדים לפיג'מה שלי ואז ירדתי שוב למטה כדי לבדוק עם רמוס עדיין שם. הוא היה.
"היי" אמרתי לו בשקט, מתיישבת לידו על הספה. הוא הרים את ראשו מהספר והסתכל עלי. "אה, היי" הוא ענה, סוגר את הספר. חייכתי אליו. "אני מצטערת על מקודם, סוורוס היה ממש לא בסדר" אמרתי לו, קולעת צמה בשיער שלי כדי שהשיער לא יתנפח לי בבוקר.
"זה בסדר, לא אכפת לי ככ" הוא ענה, מושך בכתפיו.
שתקתי כמה רגעים. "הוא באמת לא היה בסדר אבל" אמרתי והוא הנהן מעט. "מצטערת, כולם כל הזמן מציקים לך, זה לא הוגן." הוספתי והוא חייך מעט, בקושי ראו את זה. "באמת לילי, זה בסדר" הוא ענה וקם.
"אני הולך לישון, לילה טוב" הוא אמר וילה למעלה. הסתכלתי עליו עולה ואז הלכתי גם כן לחדר שלי.
נכנסתי למיטה והתכסתי בשמיכה, מחבקת את הדובי החום הישן שלי.

*******

אני יודע שזה פרק קצר יותר, מתנצל. פרק הבא יהיה ארוך יותר.
ומתנצל גם על השם הגרוע, לא היה לי רעיון.
אגב, הייתם רוצים הרבה פרקים בכל שנה שלהם בהוגוורטס או קצת?