תומס ג'ון קושר אותי על כיסא ואותו בכיסא מולי.אני לא מעזה להסתכל עליו.
"יש לכם הרבה על מה לדבר.לא ככה בנג'מין?" תומס אומר.בנג'מין?הוא שיקר לי גם לגבי השם שלו?
אני משפילה את מבטי ונושכת את שפתיי, לעזאזל איך הגעתי למצב הזה.
"חתיכת חלאה!" דילן צועק לכיוונו ותומס צוחק ויוצא מהחדר. אה.נכון.קוראים לו בנג'מין.
שקט.שקט מעיק.שקט שבא לפני הסערה.
אני שומעת את הנשימות שלו בקצב סדיר, אני שומעת את דפיקות הלב שלי שמשתגע.
אני מריחה את הריח של הבושם שלו, הבושם שהסנפתי ממנו בלילה ההוא.
אני מרגישה שידיי מתחילות להתמלא בזיעה ואני בולעת רוק בכבדות.אני לא יכולה להרים אליו את העיניים.
"סקיילר.." הוא פותח אך אני מסרבת לענות לו.אני לא מסוגלת לדבר איתו.לא עכשיו ולא אף פעם.
"סקיילר אני מתחנן..תסתכלי עליי" קולו נשבר ואני הרמתי את מבטי באיטיות.
אני מתבוננת בגבר שהכרתי, בגבר שקיבל אותי.בגבר שבהיכרות כה קצרה איתו של שבוע, הצלחתי להכניס ללב.
הוא מתבונן לתוך עיניי ומבטו שידר מחילה.הוא היה נראה כה מדוכדך ומאוכזב.
"אלוהים סקיילר.אני כלכך שמח לראות אותך" הוא אומר ואני נשארת שקטה.
הוא בטח עובד עם החלאה הזה.
"זה לא מה שאת חושבת." הוא מיהר לומר ואני התבוננתי בו בחשד.איזה עוד הסבר הגיוני יש לדבר?
"אני צריך שתקשיבי לי סקיילר..בבקשה.אני זקוק להקשבה מלאה מהצד שלך.תוכלי לתת לי את זה?" הוא שואל
אני נאנחת בידיעה שאין לי ברירה.אנחנו קשורים אחד מול השני ובין כה וכה הוא ידבר.
אני מהנהנת והוא נשם לרווחה, נראה כאילו הקלה נחתה עליו.
"אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל" הוא אומר בגיחוך ואני מסתכלת על עיניו שאני כלכך אוהבת.
"מההתחלה" אני לוחשת והוא מהנהן, נושם עמוק.
"קוראים לי בנג'מין פרקר.אך אני מעדיף בן.
אני בן 30, נולדתי בניו זילנד ובגיל 22 גויסתי לסוכנות ארצות הברית.
עברתי לגור במיאמי משום שהבניינים של הסוכנות נמצאים במיאמי וכך הכרתי את אבא שלך.אבא שלך ואני היינו שותפים סקיילר.." הוא נעצר לרגע, נותן לי לעכל את המידע.
"ש-שותפים?" אני שואלת בגמגום
"כן. למעשה מהיום הראשון שלי ציוותו אותי אל אבא שלך ואמרו לי שהוא יהיה המדריך שלי.עם השנים נהפכו לשותפים ולחברים טובים." הוא אומר ואני מהנהנת באיטיות
"אבא שלי הוא סוכן חשאי?" אני שואלת כשההבנה הכתה בי.
בנג'מין הנהן ואני הרגשתי את ראשי מתחיל לכאוב.
"לאן הוא נעלם?" אני שואלת
הוא מתבונן בי שניות ארוכות שנראו כמו נצח, אך לבסוף פתח את פיו.
"היינו במבצע.הסוכנות שלחה אותנו להרוס את הקובץ שיכול להרוס את העולם, הקובץ הזה הו-"
"כן.תומס סיפר לי."אני קוטעת אותו
הוא מתבונן בי מופתע מעט אך ממשיך בכל זאת בדבריו.
"בכל מקרה, נשלחנו לשם.ידענו שזאת המשימה הגורלית שלנו.המדען שהמציא את הקובץ ידע שאנחנו מגיעים אחריו והחביא אותו כה היטב.לרגע חשבנו שלא נצליח.
בעיצומו של המבצע אבא שלך הצליח לקחת את הקובץ, הוא התבונן בי וידעתי שהוא מתכוון לפרידה.
הוא אמר לי למסור לכן שהוא אוהב אתכן, ושהוא מצטער שהוא לא ראה את הנאום סיום שלך.
לא ראיתי אותו יותר.הוא פשוט נעלם.
חיפשנו אחריו שנים, ידענו שהוא נעלם מסיבה מוצדקת-כדי שאף אחד לא ימצא את הקובץ הזה לעולם, אך בכל זאת רצינו לדעת אם הוא בסדר.
הוא לא יצר איתנו קשר מאז.הוא יכול להיות כרגע בקצה השני של העולם.
הוא חסם מאיתנו את הדרכים למצוא אותו, ולפני שנתיים הפסקנו עם החיפושים.
יום לאחר שהפסקנו עם החיפושים, הבית שלכם נשרף.
ידענו שזה הם.הפושעים שלקחנו להם את הקובץ.
מאז אנחנו רודפים אחריהם ומנסים להשיג אותם בכל מחיר.אך תומס ג'ון חכם במיוחד.יש לו את השיטות שלו."
אני בולעת רוק בכבדות ונושמת עמוק, אני זקוקה להפסקה מהכל.
"למה כשנכנסתי לחדר של תומס אתה צעקת עליו שזו לא העסקה?" אני שואלת
"תומס שלח לי תמונה שלך.." הוא החל לומר ובלע רוק בכבדות
"שאת עירומה..והגוף שלך מוכה.." הוא מוסיף לאחר כמה שניות ועצם את עיניו, נשם עמוק.
אני משפילה את מבטי כאשר אני נזכרת ביום הנורא שקרה לפני מספר ימים, היום שתומס וחבריו הכפישו את גופי.
הפשיטו אותי בכוח, חדרו לגופי הפרטי וזיבלו אותו.
הם הכו בי בחוזקה, העוצמה הייתה מירבית.
לאחר שסיימו את מעשיהם הם השאירו אותי זרוקה על הרצפה בחדר, לאחר כמה דקות ראיתי את תומס נכנס לחדרי ומצלם אותי.
מעולם לא חשתי כזו השפלה.
הדמעות עולות לעיניי כאשר אני נזכרת במעשיהם של הנבזים.
"תומס הציע לי עסקה..לשחרר אותך תמורת זה שאני אבוא ואגיד לו איפה אבא שלך נמצא" הוא אמר ואני הרמתי את ראשי אליו
"אבל אתה לא יודע איפה הוא נמצא" אני אומרת באי הבנה.
"אני יודע.חשבתי שאצליח לעבוד עליו.
לא יכולתי לראות אותך ככה סקיילר. חשבתי על הדבר הראשון שאוכל להציע לו תמורת השחרור שלך.
הוא כנראה עלה עליי.אם אנחנו כרגע קשורים כאן."הוא אומר ואני מתבוננת בגבר שמולי בפליאה.
הוא סיכן את חייו עבורי.
"למה עשית את זה..למה סיכנת את עצמך כלכך..?" אני לוחשת
"את באמת שואלת..?אחרי כל מה שעברנו יחד סקיילר..
את האישה הכי יקרה לי.אני אוהב אותך."
מילותיו מעבירות בי צמרמורת, אני מתבוננת בו והוא מתקרב אליו עם כיסאו בקפיצות קטנות.
"אני אגרום להם לשלם על מה שהם עשו לך.אני נשבע.כל עוד אני חי הם יסבלו עד יומם האחרון!" הוא מאיים ואני מסתכלת על עיניו, כלכך התגעגעתי אליו.
"בנג'מין.." אני לוחשת כאשר הדמעות מאיימות לצאת מעיניי.
אני מתפרצת בבכי ומניחה את ראשי על החזה שלו.
הוא מניח את שתי ידיו הקשורות על גבי ומלטף אותי בעדינות.
"ששש..אני כאן עכשיו..אנחנו נעבור את זה ביחד.אני מבטיח שהכל יהיה בסדר סקיילר" הוא לוחש לאוזני ואני מושכת באפי.
"אלוהים.כמה אני שמחה שאתה פה" אני מייבבת
"זה גיהנום כאן..הם העבירו לי גיהנום" אני ממשיכה ליילל ואני מרגישה את גופו מתקשח.
הוא ממלמל כמה קללות חריפות כלפי אותם גברים שגרמו לשהות שלי כאן להיות הסיוט הכי גדול שלי.
אני מודה לאלוהים שהוא כאן עכשיו.
"סקיילר.."הוא לוחש ומוריד את ידיו מגבי בעדינות
אני מרימה את ראשי אליו באיטיות והוא מתבונן בעיניי הרטובות.
הוא מנשק את עיניי ועור ברווז מלווה את כל גופי.
הוא מנשק את הלחיים שלי וליבי דופק בחוזקה.התגעגעתי למגע שלו.
הוא מנשק את קו הלסת שלי ומזיז את שפתיו מפניי.
הוא מתבונן בי ומעביר את עיניו לשפתיי, כשאני מלקקת את שפתיי והוא מרים את עיניו חזרה לעיניי.
אני מבקשת ממנו לנשק אותי בעזרת עיניי, והוא מחכך את אפי באפו.
"לא הייתי נותן לך ללכת.את יודעת את זה." הוא לחש והבל פיו נחת על שפתיי.
"אני יודעת."
שפתיו פגשו את שפתיי, כשאני נאנקת והוא מגביר את עוצמת הנשיקה.
הוא מכניס את לשונו לפי ואני מקבלת אותה בברכה, לעזאזל כלכך התגעגעתי.
אנו מתנשקים דקות ארוכות, נהנים מהרגע כל עוד אנחנו יכולים.
התנתקנו מהנשיקה בעודנו מתנשפים ומצמידים את המצחים שלנו יחד, הוא מלקק את שפתיו ואני נושמת עמוק.
"סקיילר..המשחה שלך.."הוא נזכר לפתע ואני נאנחת
"הם לא נותנים לי אותה..היא לא עוזרת בכל מקרה.." אני לוחשת
"זה כלכך לא בסדר.." הוא אומר ונאנח
"את בסדר?" הוא שואל לאחר כמה שניות
"עכשיו אני בסדר" אני עונה וחיוך קטן מופיע על פניו.
"אני אוהב אותך" הוא אומר ואני מחזירה לו את אהבתי בנשיקה נוספת.
אני לא לבד יותר.
