להיות אני: יתרונות, חסרונות והשאר

פילוסופיה בדרכמה

21/05/2022

יום שבת

כשהייתי בכיתה א', בשיעור מדעים, למדנו על מאפייני החיים ומה הופך משהו לחי. הוא צריך לתקשר, הוא צריך להתרבות. הוא צריך לזוז. הוא צריך לנשום. והיה שם ציור של מדורה. האש במדורה אמרה שהיא לוחשת ומשמיעה קולות. היא מפיצה גיצים שמתרבים לעוד שרפות. היא צריכה חמצן, ואם אין לה חמצן היא נחנקת. היא שאלה האם היא יצור חי.

וזה מצחיק. כמעט מובן מאליו. לא צריך להסביר את זה בכלל. ברור שאש היא לא חיה.

אבל השאלה הזאת עדיין נמצאת בראש שלי. אני עדיין חושבת עליה.

כי היא לא. זה מאוד הגיוני שהיא לא חיה. אבל למה?

המורה ענתה על זה בשיעור. אבל את החלק הזה אני לא זוכרת.

נזכרתי בשאלה של האש במפגש המשפחתי שלנו לכבוד ל"ג בעומר. חשבתי על זה שאולי מה שמבדיל את האש מהיצורים החיים זו התודעה. לאש אין תודעה. היא אש. אין לה שום מודעות, שום מחשבות. אבל אז זה מביא אותנו לשאלה אחרת לגמרי, של אמידת המודעות והמחשבות של בעלי חים. חרקים, או דגים וכאלו. כי לא נהוג לחשוב על חיות כאלו כבעלי תודעה ותפיסת עולם, יצורים שחושבים ומחליטים החלטות. אבל כשמסתכלים עליהם ביחס לאש זה ברור שיש שם משהו. כוונה מסוימת, שלאש אין. וזו טענה חדשה לגמרי. מה שהופך יצור חי ליצור חי זו היכולת להתכוון.

מה שעוזר לשירוש הפילוסופי הזה להמשיך להתקיים בראש שלי, הוא העובדה שאין לי מושג איך אש עובדת. היא יכולה להיות קסם מבחינתי.

אני יודעת שיש משהו עם כימיקלים. אבל חוץ מזה אין לי כלום.

זה דומה לפילוסופיה של יוון העתיקה. אנשים לא ידעו שום דבר אז, אז אנשים יכלו פשוט להמציא מה שהם רוצים בלי הוכחות. אז הם קראו לזה מדע. עכשיו אנחנו יודעים שהרבה מהם טועים, אז זה הפך לפילוסופיה.

אנשים שאלו את עצמם שאלות. "איך זה שתינוקות לומדים? באיזו שפה הם לומדים לדבר את השפה הראשונה שלהם?". ובמקום לחקור ולבדוק התנהגות של תינוקות בשטח, הם מחליטים שיש עולם נפרד של אידאות שכולנו היינו בו ושם למדנו את הכל. כשאנחנו נולדים אנחנו פשוט נזכרים בזה.

וככה אפשר אפילו להוכיח את קיומו של אלוהים. לגמרי בקונטקסט שאתה המצאת.

לכן עזבתי את קורס פילוסופיה בסוף. כל מה שאני שומעת זה דיבורים שתויים של כמה גברים מתים שהיו להם עבדים.

ועכשיו כשכתבתי את כל זה, אני תוהה אם כל הדיון הפילוסופי הזה אולי נובע מבסיס שגוי של ידע לא ממש מדויק של כיתה א'.