And they live happily ever after

רגע מאושר אחד

נ. מ. כללית

"הארי אני לא יודע אם אמרו לך אבל אני הסנדק שלך" אמר סיריוס "ההורים שלך מינו אותי לאפוטרופוס שלך במקרה ויקרה להם משהו".

"אני יודע" הארי ענה.

"ואני אבין אם תרצה להמשיך לגור עם הדודים שלך, אבל יש לי בית ותהיתי אם תרצה-".

"-לעבור לגור איתך?" שאל הארי.

"אני באמת אבין אם אתה מעדיף להישאר עם הדודים שלך-".

"-אתה צוחק?" התפלא הארי "זה נפלא! מתי אפשר לבוא?".

סיריוס חייך חיוך גדול, גם הארי חייך, הוא לא האמין שהוא יעזוב את הדרסלים שכל כך שנאו אותו.

הם המשיכו להתקדם בשתיקה, כשכל אחד מהם חושב על העתיד הטוב שמחכה להם, סיריוס כאדם חופשי והארי כנער מאושר שיהיה סוף סוף במקום שבו הוא אהוב.

הם הגיעו לטירה, שהם היו פרופסור דמבלדור ושר הקסמים.

"בלק!" צעק פאדג' אבל הארי חסם את דרכו.

"הוא חף מפשע" הארי אמר "תנו לו להסביר".

פאדג' נראה נרגז אבל הסכים להקשיב לסיריוס ולפרופסור לופין.

כשהם סיימו לספר את הסיפור הייתה שתיקה ארוכה.

"הנה פטיגרו כאן" הארי אמר והחווה כלפיי האיש שהיה קשור.

פאדג' שנראה שחלק קטן ממנו שב אליו עת על פטיגרו והוביל אותו לכיוון הסוהרסנים כשפטיגרו מיילל כל הדרך.

"אתם בוודאי רוצים לשבת" אמר דמבלדור וזימן לשם כיסאות, כולם התיישבו וחיכו לשובו של פאדג'.

אחרי כמעט חצי שעה חזר פאדג' כשהוא מתנשף בכבדות.

"תודה תודה" אמר פאדג' לאחר שדמבלדור הגיש לו כוס בירצפת.

פאדג' גמר את הכוס בלגימה אחת "טוב הודענו לעיתונות ופטיגרו קיבל את נשיקת הסוהרסנים, אני שמח שכל הסיפור מאוחרינו".

"ומה עם סיריוס?" שאל פרופסור לופין.

פאדג', שכבר עשה את דרכו החוצה הביט בלופין בפליאה "הוא אדם חופשי עכשיו".

פאדג' יצא וסיריוס חייך חיוך גדול, סוף סוף לאחר 12 שנים ארוכות הוא יוצא לחופשי.

"אני מציע שתעלו לישון עכשיו" דמבלדור פנה אל הארי רון והרמיוני.

הם הינהנו וקמו לעשות את דרכם אל מועדון גריפנדור כשסיריוס משך את הארי הצידה.

"אין לי איך להודות לך הארי" הוא אמר.

"אתה לא צריך" ענה הארי.

"אז הארי לגביי הצעה שלי..." סיריוס היסס.

"לבוא לגור איתך?" שאל הארי "ברור שאני אבוא! אין שום דבר שאני רוצה יותר מזה".

סיריוס חייך חיוך גדול וחיבק את הארי.

"אז ניפגש בסוף הלימודים הארי" סיריוס אמר "אבוא לקחת אותך מהרכבת".

והוא נפרד מהארי, הודה לפרופסור דמבלדור ופרופסור לופין ויצא מהטירה כאדם חופשי.

* * * * * * *

היום האחרון ללימודים הגיע, הארי לא זכר מתי היה כל כך נלהב ביום האחרון.

"זה פעם ראשונה שאני רואה אותך שמח מהחופש" הרמיוני חייכה.

"טוב יש לו סיבה" גם רון חייך.

גם הארי חייך, הוא הרי הולך לסיריוס ולא למשפחת דרסלי.

אחרי נסיעה ארוכה ברכבת, סוף סוף הם הגיעו.

אחרי שהם עברו את המחסום, הארי ראה את סיריוס ורץ אליו.

סיריוס חיבק את הארי חזק.

"אנחנו צריכים לדבר עם הדודים שלך-" אמר סיריוס והוביל את הארי לכיוון משפחת דרסלי.

הארי חייך, הוא הולך להנות מזה.

סיריוס נעמד מול הדוד ורנון.

"כן?" נבח הדוד ורנון.

"אני סיריוס בלק ואני הסנדק של הארי" אמר סיריוס.

"להארי אין סנדק" אמר הדוד ורנון בטימטום.

"כי הוא עד עכשיו ישב בכלא על פשע שהוא לא ביצע" אמר הארי.

הדוד ורנון והדודה פטוניה הביטו בסיריוס בחשש.

"באתי להגיד לכם שהיחס שלכם להארי הוא מזעזע ומשפיל והוא עובר לגור איתי" אמר סיריוס ולא חיכה לתגובה מהם, והוביל את הארי הרחק מהם.

אחרי נסיעה קצרה הם הגיעו לביתו של סיריוס.

סיריוס הוביל את הארי לחדר שהכין לו והארי הניח שם את הציוד שלו.

סיריוס ירד להכין ארוחת ערב והארי נשאר בחדר החדש שלו כשהוא לא מאמין למזלו הטוב.

החופש הזה הוא יוכל לעשות שיעורים בלי שיאסרו עליו.

החופש הזה הוא יהיה מעודכן במה שקורה בעולם הקוסמים.

החופש הזה הוא יחגוג את יום הולדתו כמו שצריך.

החופש הזה יהיה החופש הכי טוב שלו בכל החיים.

הארי חייך, מי היה מאמין שכל הטוב הזה יקרה לו.

זה כבר הרבה יותר מרגע מאושר אחד.

וואו לא כתבתי מלאאא זמן
האמת שחשבתי על הוואנשוט הזה חשבתי לכתוב משהו אחר, אבל רציתי וואנשוט שמח לשם שינוי אז זאת התוצאה
סליחה שהיא לא הכי מוצלחת
אני מקווה שאהבתם
תגובות יתקבלו בברכה