אז, אני החלטתי לכתוב סיפורי רקע לשירים
#סיפור-רקע 1 - השיר:
"את נסיכה" אוליבר אמר "מה כבר רע לך בחיים?"
חיוכי נשאר קפוא, שנים בארמון של הסתרת רגשות הפכו אותי למיומנת בשליטה בעצמי
"אין לך שום מושג מה עבר עליי" אני אומרת ומסתובבת
אני מתחילה ללכת לכיוון השני, אני לא יודעת לאן אני הולכת, אני רק יודעת שאני לא חוזרת לשם
"חכי! הוד מעלתך!" הוא תפס אותי וסובב אותי
עכשיו החיוך ירד לי מהפנים ובמקומו עלתה הבעה קפואה
הוא נרתע צעד אחורה
"אל. תיגע. בי."
"את לא יכולה פשוט ללכת!"
"תראה אותי"
עכשיו הוא זה שנראה כועס
"אין לך מושג מה קורה שם בחוץ! את מתלוננת כשאת יושבת לך בכיף מול משרתים שמגישים לך את האוכל, את לא עושה לא דבר ולא חצי דבר בעצמך, את לא יכולה פשוט לנטוש את החובות שלך" הוא סינן בכעס
"החובות שלי?" גיחכתי "ומה בדיוק אני חייבת לארמון הא?"
"את חייך! אין לך שום מושג מה זה לחיות מחוץ לארמון, מחוץ לזהב, מחוץ לנוחות"
"אתה חושב שנוח לי?!
בוא אני יחדש לך, אולי הארמון באמת עשוי זהב, אבל כלא מזהב הוא עדיין כלא
להיות נסיכה לא אומר פשוט לשבת ולא לעשות כלום בחייך
כשאתם אומרים לי 'כן, הוד מעלתך' או 'בוקר טוב, הוד מעלתך', אתם מעולם לא מתכוונים אליי, אתם מתכוונים להוד מעלתי, להילת המלוכה שסביבי, אתם מעולם לא ראיתם אותי כאמיליה, אלא תמיד כ'הוד מעלתה הנסיכה אמיליה'
הייתי מתחלפת איתך בלי להתבלבל פעמיים!" הרגשתי את קולי נשבר וניסיתי לגייס את כל הקור רוח שנשאר לי
"אין לך מושג מה זה אומר להיות אני.
שנים שאני מדחיקה את הרגשות שלי
שנים שאני מעמידה פנים
שנים שהאני האמיתית שלי נדחקה כל כך עמוק, שאני לא יכולה להוציא אותה.
אתה חושב שהחיים שלנו, הנסיכות, כל כך קלים
אבל אין לך שום מושג
לנסיכות אסור להתלונן
לנסיכות אסור להתווכח
לנסיכות אסור להביע דעה
לנסיכות אסור לבכות
כבר שנים שאני הילדה הטובה והצייתנית שהם מצפים ממני שאהיה, אבל הכול נגמר היום
אני בורחת אוליבר, ולא אתה תהיה זה שיעצור אותי"
YOU ARE READING
וואנשוטים שלי
Adventureהיי אנשים ואנשות יש פה המשכים של ספרים, סיפורים שעלו לי לראש, מחשבות אישיות, חלומות (מהסוג שחולמים בלילה), קרוסאוברים, קיצר, הכל. אם מישהו רוצה לקחת השראה מאחד הוואנשוטים האלו, בשמחה, שיהפוך אותו לסיפור שוב, אני אשמח שתתקנו אותי
