וואנשוטים שלי

אלפא

התיישבתי במקומי, משועממת
איזה בזבוז זמן! יש לי עוד כל כך הרבה דברים לעשות!
אני עוד צריכה לדבר עם דניאל, לבדוק לגביי הטירון שהוא מצא אתמול
מה אני הולכת לעשות?
הלהקה כבר כל כך גדולה! ויש לי מספיק צרות על הראש!
אני על 0 שעות שינה כבר שבוע, בימים עובדת עם הלהקה, ובלילות בודקת מועמדים לתפקיד האומגה
למצוא אומגה חדש! איזה סרט! ועכשיו גם להתעסק עם איזה טירון?
דפקתי את הראש השולחן מרוב ייאוש

"לונה, תרימי את הראש, עוד לא עברה שעה מתחילת היום!" המורה שלי אמר לי
נאנחתי והכרחתי את עצמי להתנהג כמו אלפא, להרים את הראש ולחייך חיוך עדין
"סליחה, המורה" אמרתי והוצאתי את הספרים
הוא חייך אליי בחזרה, וחזר לדבר

בדיוק אז נפתחה דלת הכיתה, הריח של ג'ון מייד נקלט אצלי, והמנהל נכנס
מה לעזאזל ג'ון עושה כאן? הוא לא אמר שהוא הולך להתאמן עם הטירון?
"שלום תלמידים, יש לנו תלמיד חדש בכיתה, אני אשמח שתקבלו אותו יפה, ג'ון יהיה החונך שלו פה, ויעזור לו להשלים לימודים, בואו כנסו"
ג'ון נכנס, ואחריו, מי אם לא, הטירון.

שמעתי קול של מתכת פוגעת בעץ וקלטתי שנעמדתי, בזמן שהכיסא נפל לאחור
"הו לא. ממש לא." אמרתי, הד האלפא מתגנב לקולי, ונעצתי בג'ון מבט מוות
"לונה? הכל בסדר? תתיישבי ח-"
המשכתי ללכת, מתעלמת מהמורה לחלוטין
"מה לעזאזל אתם עושים כאן?!" שאלתי, הטירון הרכין ראש אבל ג'ון הישיר אליי מבט
"לונה-"
גררתי אותו החוצה בלי לתת לו לסיים משפט, מקדישה רגע אחד להנות מהרוח הקרירה, המלווה בפתיתי שלג רכים
ואז החזרתי את זעמי על ג'ון, והטירון עקב אחרינו למדשאות, ממשיך להרכין ראש
"אל." אמרתי ברגע שהיינו בחוץ, רחוקים יחסית מטווח שמיעה "אתה הבטא הנאמן ביותר שהיה לי ג'ון, אבל אל תשכח שאני האלפא, המילה שלי היא האחרונה, וזאת הייתה המילה שלי."
"אבל אלפא-" הטירון התחיל להגיד משהו, אבל המורה, ואחריו די כל הכיתה, יצאו החוצה, המורה התקרב ותפס בידי
"לונה! מה שלא קורה פה, שייפסק תכף ומייד! דניאל הוא תלמיד חדש! ואת תתייחסי אליו יפה!"
הייתי צריכה להתאפק כדי לא לנהום עליו, אז רק פקדתי, מגבירה את הד האלפא "תעזוב אותי"
הוא עזב אותי כאילו נכווה, כמובן
"תחזרו לכיתה, כולכם"
המורה הסתובב והלך, באישיות מייסרת עצבים יש לציין, ואחריו כל הכיתה

"ג'ון" נאנחתי, אני באמת צריכה להשלים עוד שעות שינה "נראה לך שעכשיו עם כל הסיפור של לורן, יש לי איזשהו רצון להתעסק עכשיו עם איזה טירון?!"
"תקשיבי, אני עבדתי איתו יומיים, הוא מתקדם יפה, ואני חושב שהוא מוכן"
פניתי מג'ון
"תרים את הראש, טירון"
הוא הרים את הראש ונעץ בי זוג עיניים חומות

למשך שנייה הרשיתי לעצמי לחשוף שיניים, לדרוך את שריריי, לכרוע קצת בעמידתי, ולתת לנהמה חרישית וקצרה לצאת מפי
הטירון נדרך מייד, גבו רעד מעט, ושיניו נחשפו במלואן, הוא נהם נהימה עמוקה ומתגלגלת

שנחסמה מייד על ידי ג'ון

"אתה רואה?" אמרתי, והרפיתי את שרירי "הוא לא מוכן"
"אבל-"
פתאום נשמעה ברקע יללה
יללה שזיהיתי טוב מאוד
יללה שידעתי מה כוונתה

היללה של לורן

"אוי יופי, תישאר פה ג'ון, תנקה את הבלגן, הטירון חוזר עד שאני אגיד אחרת, וזה סופי, עכשיו אני זזה ללורן"
במילים אלו פניתי מהמדשאה, ורצתי אל היער

ברגע שיצאתי מטווח ראייה השתנתי, ורצתי למצוא את לורן
ידעתי שהיחידה שהיא אולי תקשיב לה, תהיה הזאבה השחורה, עם פתיתי השלג הלבן על פרוותה
הזאבה שמצאה אותה אז, כשהייתה טירונית
אני.

~♡~♡~♡~♡~♡~♡~

כן, לא הייתה ממש פואנטה לסיפור, סתם התחשק לי לכתוב