וואנשוטים שלי

מהסוג ש...

אני מסתכלת אחורה, על הילדה שהייתי אז, וחושבת...

על הילדה שלא העיזה להגיד את דעתה, ילדה מהסוג שהיית שוכח אלא אם כן היית חבר שלה.

ילדה מהסוג שאם לא תכיר אותה, באמת תכיר, אתה תראה סתם עוד אחת, עוד אחת מתוך מיליון אחרות, אחת שאין בה שום דבר מיוחד.

ילדה מהסוג שאם תגיד לה משהו, היא פשוט תקבל אותו, ואם לא תאהב אותו, היא לא תגיד לך, אף פעם.

ילדה שתפתח וויכוח רק בארבע עיניים, וגם אז, אם תהיה יציב בדעה שלך, תוכל לשכנע אותה.

ילדה שמסתכלת על אנשים מלמטה וחושבת, אני לעולם לא אהיה כמוהם.

ילדה שיש לה חבר או שניים, לא יותר.

אבל גדלתי מאז
גדלתי להיות נערה שאני גאה בה

נערה מהסוג שאם תאמר משהו שלא מוצא חן בעינייה, היא תקום, ותעמוד על דעתה, אבל גם תדע להקשיב, ולבחון, ולחשוב.

נערה שלא פוחדת להגיד מה היא חושבת, ועל מי.

נערה שיודעת ויכולה למצוא חברים, שיודעת ויכולה להתקרב למישהו, ולמצוא איתו נושא שיחה.

נערה שמכירה את העולם, גם את הצדדים השחורים יותר שלו.

נערה שיודעת לקחת את מה שאמרת לה, ולבדוק אותו עם עוד מקורות, נערה שיודעת שלכל מטבע יש שני צדדים.

נערה שתעשה הכל בשביל אלה שהיא אוהבת, ובשביל לקבל צדק.

נערה מהסוג שיש לה חברות טובות, לא אלפים, אבל היא לא צריכה יותר.

עדיין יש בי חרדות, של מה אם, מה אם אני לא אספיק? מה אם אני לא אצליח? אבל למדתי לזהות את החרדה, וגם אם לא להעלים אותה לגמרי, לפחות להרגיע קצת את עצמי.

עדיין יש בי חוסר ביטחון, אבל למדתי להסתיר אותו, למדתי להתמודד איתו

למדתי על עצמי.
למדתי שזה בסדר בשבילי להתמודד לבד, כי זה מה שאני עושה.
אם קשה לי ולא שיתפתי אותכם, אך תיקחו את זה אישי, כי זו הדרך שלי להתמודד, לבד
אולי זה קשור לבית שבו גדלתי, אולי זה קשור לחברה שבה גדלתי, אולי זה קשור למה שעברתי, וכנראה שזה קשור לשלושתם ביחד, אבל זו אני, ולמדתי לקבל את זה.

אני לא מושלמת היום, ואף פעם לא אהיה, אבל אני חושבת שזו חתיכת דרך מכובדת, לא?

אז אני מסתכלת אחורה, על הילדה שהייתי אז, וחושבת...
אם זו הדרך שעשיתי, איך אהיה בהמשך?