וואנשוטים שלי

אביר על סוס לבן (המעומדת)

לא זוכרת את הזמן המדוייק, אבל קורה בזמן שמקסון עוד לא יודע מי זה אספן, אבל כבר מאוהב באמריקה לגמרי ואספן כבר שומר

נ.מ מקסון:

אני ואמריקה טיילנו בגן, כשפתאום נשמע בום והאזעקה התחילה לפעול
הכל קרה כלכך מהר, השומרים מיהרו כל השער,
שני שומרים מיהרו אלינו וכיוונו אותנו לחדר הביטחון
ואז הרגשתי מתכת וקפאתי
קול נשמע "תגיד לילה טוב"
הסתובבתי לאט, שם היה מורד שכיוון אל גבי אקדח

ואז הכל נהיה בהילוך איטי

אחד השומרים דחף אותי ונעמד במקומי
המורד לחץ על ההדק, ואני נשבע שיכולתי לראות את הכדור עף לכיוון השומר
אמריקה צעקה "אספן!", דחפה את השומר הצידה והסיטה את הרובה של המורד למטה
הכדור פגע ברגלה של אמריקה והיא התקפלה

המורד מיהר לאחוז בה, מקים אותה בכוח ומתעלם מיבבות הכאב שלה
הוא הצמיד לה את האקדח לראש
"מישהו זז, והיא חוטפת כדור" המורד אמר
קפאתי
וגם השומרים מסביבי
אחד השומרים הוציא אקדח והמורד בעט ברגלה הפצועה של אמריקה
היא צעקה בכאב
"עצרו!" פקדתי על השומרים
"או, עכשיו אנחנו מתקדמים" המורד חייך בזמן שאמריקה בכתה בדממה מכאב, והייתי צריך לגייס כל שביב שליטה עצמית שיש לי כדי לא לרוץ אליה
"עכשיו, אני עומד ל-"
המורד נקטע על ידי השומר, שקראתי את תג שמו 'השומר לג'ר'
"אם אתה חושב שפשוט ניתן לך לצאת איתה, אתה טועה ובגדול" אמר לג'ר
המורד הוציא בידו השנייה סכין והעביר אותה בעדינות על לחייה של אמריקה
"המ... איזה פנים יפות, מעניין כמה הם יהיו יפות עם צלקת עליהן..."
"חכה!" אמרתי וסימנתי ללג'ר להוריד את האקדח
"יפה, עכשיו, אנחנו הולכים לצאת מפה ואף אחד לא יעשה כלום אחרת היא תחטוף, ואם תשלחו מישהו אחרינו, זה יגמר רע"
אמריקה נעצה את עיניה בעיני וניסיתי לשדר לה עד כמה כואב לי לעשות את זה, אבל הנהנתי
מבטה של אמריקה נדד אל השומר
"אספן." היא אמרה לשומר שהיה קפוא, אולי מכעס, אולי מפחד, ואולי משילוב של שניהם
"אל תבקשי את זה ממני, מר, בבקשה לא" הוא אמר
משום מה, אפילו במצב הנוכחי, הרגשתי קצת כועס מכינויי החיבה
מאיפה הוא מכיר אותה?
מיהרתי למחוק את הנושא ממחשבתי באשמה שזה מה שאכפת לי ממנו כרגע
"אספן, תמיד אמרת שתעשה הכול בשבילי, בבקשה" היא אמרה לו
"למה זה תמיד קורה לי? למה אני אף פעם לא יכול להציל אותך?!"
"בבקשה אספן, תעשה את זה בשבילי"
לג'ר נראה מהורהר לכמה רגעים ואז הנהן לאט
המורד גרר את אמריקה אחורה, לכיוון השער
השומרים לא פתחו את השער והמורד העביר את הסכין על צווארה
"תפתחו את השער!" ציוויתי בצעקה נואשת
השערים נפתחו
והיא נלקחה משם

עבר שבוע, שני ימים ושלוש שעות מאז שהם לקחו אותה
שלחתי את המשמר לחיפושים, והם אומנם יודעים איפה היא, אבל כל פעם שהם הגיעו למחנה המורדים, הם היו חייבים לסגת מרוב אש
וזה הרבה יותר גרוע לדעת שאתה לא יכול להציל אותה מאשר לא לדעת איפה היא
ביינתים, הם לא שלחו אף מכתב, אף דרישה, שום דבר, ואני מתחיל להתייאש
בינתיים, אני כותב לה מכתבים
מכתבים שלעולם לא יגיעו אליה, אבל הם עוזרים לי לחשוב שאולי היא רק בחופשה, או יצאה לבקר את המשפחה שלה והיא מוגנת ובטוחה ולא חטופה על ידי מורדים
ניסיתי ליצור עם המורדים קשר, אבל מעולם לא קיבלתי מכתב תשובה