אוקיי אז יהיה קצת אלימות בפרק אז אני מזהירה מראש
אוסטן התעורר בשעות המאוחרות של הבוקר. "פאק לא התעוררתי לאוניברסיטה"
"טוב נו במלא לא יזיק לי קצת זמן לחשוב היום" מלמל, הוא קם ממיטתו לצחצח שיניים.
הוא עמד מול המראה בוחן את את עצמו "אני מזעזע היום" אמר באכזבה.
-
אוסטן צעד הלוך ושוב בסלון, ראשו עמוס ממחשבות, מנסה לחשוב איך יפרד מניקולס. "רגע, למה אני צריך לחשוב כל כך הרבה, אני פשוט אבוא אליו לבית ויגיד לו שזה לא ילך ביננו ואעזוב" אמר בזלזול.
"למה אני מבזבז עליו את הזמן שלי?" שאל בנוסף.
"טוב זה מה שאעשה" אמר בהחלטיות והלך לחדרו להתלבש.
-
אוסטן עמד בפתח ביתו של ניקולס, *למה הייתי חייב להיות כל כך פזיז?* התעצבן על עצמו.
*טוב עכשיו אתה פה אז אתה חייב לדפוק על הדלת ולסיים עם זה כמה שיותר מהר* הפציר בעצמו. הוא נשם שלוש נשימות עמוקות ודפק על הדלת. שום תגובה, הוא דפק שוב, הוא שמע צחקוקים מתקרבים ואז הדלת נפתחה. לניקולס היה חיוך גדול עד שהסתובב לפתח הדלת וראה מי עומד לפניו וחיוכו נמחק. "מי זה?"
שמע אוסטן מתוך הבית, הוא הסתכל על ניקולס במבט שמבין את הסיטואציה ועלה לפניו חיוך מזלזל. "אני מבין שאתה עושה כיף חיים כשאני לא פה" אמר,
"זה לא מה שאתה חוש-"
"כמה זמן?" קטע אותו אוסטן,
"מה?" שאל ניקולס, "כמה זמן זה נמשך?" שאל שוב.
"לא אוסטן זה לא-" "יודע מה אני לא רוצה לדעת" קטע אותו שוב, "אני במלא באתי לפה כדי להיפרד ממך, תחסוך לי את התירוצים זה לא מעניין אותי" אמר בגלגול עיניים.
"מה אמרת?" ניקולס היה בהלם
"אמרתי שאני נפר-" ניקולס קטע אותו והטיח אגרוף בפניו. אוסטן עף אחורה על הרצפה והתנגש בקיר הבניין. "אתה מעז להיפרד ממני רק בגלל זה?" תפס אותו ניקולס בצווארו ולחץ.
"לא, אני מתכנן כבר שבוע לעשות את זה..., אתה רק נתת לי.. ע- עוד סיבה לעשות את זה" אמר אוסטן בשיעול, חצי נחנק. "אני לא אתן לזה לקרות" אמר ניקולס בעצבים.
"זו לו החלטה שלך, זה פשוט לא ילך ביננו" החזיר לו אוסטן "מה קורה כא-" נעצר הבחור שהיה בתוך הבית והסתכל עליהם בהלם. "תעזוב אותי ניקולס!" אמר אוסטן בתקיפות "אתה לא רוצה עירוב של המשטרה נכון?" הוסיף, ניקולס הרפה מצווארו, והסתכל עליו במבט רצחני. "אתה עוד תשמע ממני, זה לא הסוף" אמר ונכנס לבית "אתה יכול לעזוב פיליפ" אמר בנוסף, הנער הסתכל עליו בהלם "בן זונה" מלמל בעצבים ויצא מהבית.
"אתה בסדר?" התקופף אליו הנער.
"אל תתקרב אלי" אמר אוסטן והסתכל עליו במבט נגעל.
"מה שאתה רוצה" אמר הנער והרים ידיים, הוא התרומם והלך לדרכו.
אוסטן ישב עוד כמה דקות על הרצפה ולבסוף קם, בדרך למעלית הוא הרגיש משהו חמים נוזל על לחיו הימנית. הוא קפא במקומו ונגע בלחיו. *א- אני בוכה?* חשב בהלם, הוא יצא מהבניין ופתאום ליבו החל לכאוב, הוא הרגיש איך הדמעות מתחילות לעלות לעיניו עד שהוא התפרץ בבכי, "ז-זה כ-כואב" התחיל לגמגם, "כמה זמן הוא בגד בי ככה?" אמר בבכי, הוא התחיל לרוץ, לא מסתכל לאן הוא רץ, הוא רץ, ורץ, ורץ, עד שהתנגש במשהו, הוא המשיך לבכות עד שהרגיש משהו זז מתחתיו, הוא פתח את עיניו והסתכל בהלם על הבחור שמתחתיו,
"ז-זה שוב אתה" אמר בעיניו פתוחות לרווחה, וזז מעט בלי לשים לב
הבחור מתחתיו עיווה את פניו "אתה..קצת..יושב לי-"
אוסטן הסתכל עליו בבלבול, עד שהביט למטה וקלט איפה הוא יושב, "א-אני ממש מצטער" הוא קם בזריזות והושיט לבחור יד כדי לעזור לו להתרומם. "זו הפעם השניה שאנחנו מתנגשים אחד בשני" אמר הבחור ופוני מסתיר את עיניו, "שוב, אני ממש מצטער, לא ראיתי לאן אני רץ-" אוסטן השתתק ונזכר שהוא בוכה, הוא הסתובב במהירות וניגב את עיניו, הוא הסתובב בחזרה והסתכל על הבחור. הבחור הביט בו במעט חיוך
"אני לא יודע מה עברת בשעות האחרונות אבל זה נראה לא טוב" אמר והצביע על פניו של אוסטן, אוסטן נגע בלחיו ורק עכשיו שם לב כמה היא כואבת "אה זה...זה כלום" אמר בשקט.
"טוב אני אזוז לדרכי אני לא אפריע לך עוד" אמר הבחור, "לילה טוב" הוסיף.
"לילה טוב" החזיר אוסטן והמשיך בדרכו
*
בבוקר שלאחר מכן אוסטן עמד בשירותים והוציא תיק עזרה ראשונה מהארון, הוא שם תחבושת קטנה מרובעת עם משחה על הפצע שנגרם לו מהאגרוף שניקולס החטיף לו, זה שרף מעט אבל נעלם אחרי כמה דקות, הוא הכין לעצמו כריך ויצא עם תיקו מהבית.
-
בשער של האוניברסיטה חיכתה לו מייקה, כשהתקדם אליה, היא שמה לב לתחבושת בצד הפנים שלו ורצה אליו. "זה הוא עשה לך את זה?" שאלה במהירות. אוסטן מצמץ כמה פעמים ואמר "זה כלום, לפחות עכשיו הכל מאחוריי" והמשיך לכיוון הכניסה, מייקה נשארה מאחור עם פה פתוח והסתכלה עליו, פתאום היא הרגישה פרץ שמחה ורצה אחריו והתחילה לצעוק לו "אתהה רווקקק, איזה כיףףף, עכשיו אתה יכול לחיות איתי את החיים הטובים והחופשיים" קפצה בשמחה
תלמידים התחילו להסתכל עליהם במבטים מוזרים, הוא מיד רץ אליה וסתם לה את הפה "את עוד תהרגי את שנינו יום אחד" הוא שם יד על כתפה בחיבה והם צעדו ביחד לכיתתם.
אזזז היייי כתבתי עוד פרק, מקווה שנהניתם ממנו, סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן.
תודה רבה לכל מי שקורה את זה!
אוהבת אתכם שיראל 3>
YOU ARE READING
הפרידה ששינתה את חיי
Romanceאוסטן וויליאמס הוא בחור בן 19, שנפרד מבן זוגו האובססיבי שלא הרפה ממנו מאז גיל 15, בתקופה שבה נפרדו, אוסטין נתקל בטעות בבחור נאה ומסתורי, האם הבחור יצליח לגנוב את ליבו השבור של אוסטן ולחבר אותו? ומה יקרה כשבן זוגו האכזרי לשעבר לא ירפה ממנו בכזאת קלות...
