אחרי שנה וחצי
"מה אתה עושה היום?" שאלה מייקה בהפסקת הצהריים, "רק אראה טלויזיה אני מניח" ענה לה. "ניקולס לא מפסיק להתקשר אלי, יש לי כל יום שמונה שיחות שיחות שלא נענו" רתן בעצבים.
מייקה נאנחה ונגסה בכריך שלה. "אני לא מבינה מה הוא רוצה ממך" "את הגוף שלי" הגיב בזלזול. "הוא גם לא מפסיק לחפור לאבא שלי שיגיד לי לחזור אליו" מייקה הסתכלה עלי בהלם "הוא-..אבא שלך..לא יודע-" "לא" קטע אותה במהירות ופלאשבקים התחילו להופיע לו, נשימותיו החלו להיות מהירות. מייקה קלטה מהר וחיבקה אותו חזק, לחשה לו מילים מרגיעות והגישה לו בקבוק מים.
"אני נורא מצטערת לא התכוונתי לעלות את זה" אמרה בעצב.
"זה בסדר זה לא באשמתך, לא סיפרתי לאף אחד חוץ ממך ואת היחידה שאני מרגיש פתוח מספיק כדי לספר לה" אמר.
"אמא שלי כבר מתחילה לחשוב שאני מסתיר ממנה דברים, אבל איך אוכל לספר לה?" אמר ודמעות החלו לעלות לעיניו, "ששששש.." סגולת השיער חיבקה אותו "תספר להורים שלך מתי שאתה מרגיש מוכן"
צילצול סיום ההפסקה הרעיש ברקע. אוסטן ניגב את עיניו במהירות ומייקה עזרה לו לקום, "רוצה ללכת לבר היום?" שאלה אותו בדרך לכיתתם "בסדר" ענה לה ושניהם נכנסו לכיתה
*
"הלו?" אוסטן ענה לטלפון "אמס אני בחוץ" (אמס זה קיצור של וויליאמס, שם המשפחה שלו) "בסדר אני יורד" אמר וניתק את הטלפון. הוא לקח את ערנקו מעל המקרר והכניס אותו ביחד עם הטלפון לכיס ויצא מהדירה. רכב חיכה בצד והוא ניגש אליו. החלון במושב האחורי ירד באיטיות וראשה של מייקה הציץ החוצה.
"אמססססס הבאתי כמה חברים שהכרתי מהבר הם יקפיצו אותנו לשם, בוא כנס מהצד השני של הרכב" אמרה בהתרגשות, הבלונדיני התיישב והסתכל עליה בייאוש "את מתרגשת כמו ילדה בת חמש שלקחו אותה ללונה פארק" ירד עליה, "אויש תעשה לי טובה לא יצאתי הרבה זמן מהבית ולא יזיק לי קצת שיחרור" אמרה ונופפה לנהר שהוא יכול להתחיל בנסיעה.
-
הם ירדו מהרכב והבלונדיני הסתכל בבילבול על כניסת הבר "זה לא הבר שאנחנו הולכים אליו בדרך כלל" אמר והסתכל על כחולת העיניים"כן זה בר הרבה יותר כיף" חייכה "זה בר של להט"ב" הוסיפה וכמעט התחילה לקפץ.
אוסטן התסכל עליה ומבטו נח על החבורה שלקחה אותם לשם "אז הם..?" מלמל. "גייז, כן" השלימה אותו "יאללה בוא נכנס" אמרה ודחפה אותו לתוך הבר.
-
"מקום נחמד" אמר והביט סביב, עיניו הצבעוניות חוקרות את המקום.
"בוא נשב פה" אמרה לו והצביע על הכיסאות הגבוהים שהיו למול הדלפק של הברמנים. אוסטן הנהנן אליה וניגש ביחד איתה לשבת. "מה תרצה לשתות?" בחור גבוהה ובלונדיני חייך אל אוסטן. "שים לי חצי כוס וודקה " ענה לו בלי רגש כלשהו. הברמן ניגש לאחד הבקבוקים וניהר אותו בצורה מומחית ואז שפף את הנוזל השקוף והמריר לתוך הכוס. אוסטן בהה בנקודה כלשהי בחדר עד ששמע "בבקשה" והסתובב לברמן שהגיש לו את הכוס.
-
הוא לגם מהשתיה החריפה ועיקם טיפה את זווית פיו. יצא לו לשתות כמה פעמים אבל הוא עדיין לא היה רגיל למצב של לשתות משקאות חריפים. "פעם ראשונה שלך במקום הזה?" הוא שמע ושוב הסתובב אל הברמן והנהן אליו "איך אתה יודע?" שאל "אני ברמן פה אני יודע למי אני מוזג שתיה ומי נמצא כאן" הסביר, ואסטן רק הנהנן
שעתיים אחרי
"מייקה למה היית צריכה לשתות כל כך הרבה?" אמר בעייפות והיא נמרחה עליו והחלה לגחך, "אמסס א- אתה..*שיהוק* כ- כזה חמוד..פ- פתאום *שיהוק*" אמרה בחיוך ילדותי "אויש בחייך אולי תנסי ללכת קצת במקום להיגרר על הרצפה את כבדה לי" התבכיין לה, החבורה שלקחה אותם הייתה יותר מידיי שיכורה ולא במצב של לנהוג אז מה שנותר לו זה לסחוב את מייקה לדירתו. הם עלו במעלית לקומה של דירתו.
אוסטן פתח את הדלת ונתן למייקה להישפך לדירתו. "אוי" הוא שמע אותה אומרת "מה קרה" ניגש אליה
"אני חושבת שאני עומדת להקיא" אמרה ותפסה את בטנה. הבלונדיני שלח לה מבט ורץ אליה מהר לוקח אותה לשירותים, מיד כשראשה היה למול האסלה היא אחלה להקיא וצלילים לא נעימים יצאו מגרונה, אוסטן נאנח ותפח על גבה עד שסיימה להוציא את כל תוכלת קיבתה. לבסוף היא התיישבה על הרצפה עם דמעות והתחילה לצחוק לעצמה "כואב לי הראש" התבכיינה והיא ואוסטן החלו לצחקק ביחד.
-
"לילה טוב" אמר וסגולת השיער הנהנה אליו בזמן ששכבה לידו וחיבקה אותו מאחור נותנת לו להיות הכפית הקטנה, אחרי כמה שניות היא הוזיזה מעט את אצבעה ונגעה איתה בצד צלעותיו מדגדגת אותו. הוא מיד התקפל והתחיל לצחוק בקול "ד-דיייי, זה מדגדג" נחר מצחוק "זאת הייתה הכוונה שלי" אמרה והמשיכה לדגדג אותו עד ששניהם התחילו להתעייף וחייכו אחד לשני. בסופו של דבר שניהם נרדמו ושינה עמוקה נחתה עליהם
אז הייי לכם שוב, סליחה שלוקח לי המון זמן לכתוב. לא יוצא לי לכתוב הרבה בזמן האחרון ואני מאוד רוצה להמשיך לכתוב את הסיפור הזה!עוד מעט מתחילים הלימודים. כן. אני יזכיר לכולכם כי גם לי מזכירים כל הזמן ואני לא אסבול לבד!כשהשנה תתחיל לא יהיה לי את הטלפון שלי ולא יצא לי להיות הרבה זמן במחשב או בווטפאד בכללי בגלל הלימודים ואני מקווה שאצליח לכתוב, לא לנטוש את הסיפור!!! אל תאבדו תקווה!! אני מקווה מאוד שנהינתם מהפרק הזה תודה לכם אם הגעתם עד לפה.מעריכה אתכם המוןשיראל 3>
YOU ARE READING
הפרידה ששינתה את חיי
Romanceאוסטן וויליאמס הוא בחור בן 19, שנפרד מבן זוגו האובססיבי שלא הרפה ממנו מאז גיל 15, בתקופה שבה נפרדו, אוסטין נתקל בטעות בבחור נאה ומסתורי, האם הבחור יצליח לגנוב את ליבו השבור של אוסטן ולחבר אותו? ומה יקרה כשבן זוגו האכזרי לשעבר לא ירפה ממנו בכזאת קלות...
