אוסטן עמד מול המראה הגדולה בחדרו והסתכל על מה שלבש, הוא שם על עצמו חולצה שחורה מכופתרת עם מכנס שחור צמוד ומבריק.
הוא בחן את עצמו מכל הכיוונים ולבסוף יצא מחדרו והתיישב בסלון.
הוא פותח את הטלפון ורואה שיש הודעה ממייקה 'אני בחוץ תצא'
הוא אסף את הטלפון והתיק צד הקטן שהתלבט שעות אם לקחת אותו, הוא נאנח בקול ושם את כספו בתוך התיק ויצא החוצה והלך לכיוון המעלית.
כשהגיע למטה ראה את מייקה מדברת עם עוד נערה שנראית בגילם. הוא התקדם עליהן ונופף בידו שישימו לב אליו, מייקה סובבה את ראשה אליו והתחילה לקפץ. "אמסססססססס, התגעגעתיייי!!" צעקה אליו. "שששששש מאוחרר יאללה בואי נלך, ומי זאת שהבאת איתך?" שאל,
"אהה זאתי אנג'לה, נפגשנו לפני כמה ימים בעבודה שלי וממש התחברנו אז החלטתי שנביא אותה איתנו!" אמרה בהתרגשות מופרזת.
"שכחת במקרה לאיזה בר אנחנו הולכים?" אמר בהרמת גבה, "לא, זה בסדר אני לסבית, אני כבר מכירה את הבר" אנג'לה ענתה במקומה עם חיוך עדין, "הו הבנתי, אז בואו נלך ברגל" אמר וכבר התקדם והלך לפניהם.
מייקה ואנג'לה הלכו מאחוריו והתלחששו בינהן על אוסטן וכמה הוא חמוד. "אני שומע אתכן!!"
שניהן התפקעו מצחוק והתקדמו אליו והלכו לצידו.
הדרך הייתה קצרה כי הבר היה ממש קרוב לביתו של אוסטן. הם התקדמו לכיוון הכניסה וכבר שמעו את המוזיקה הרועשת מבפנים.
אוסטן הכין את עצמו נפשית לכל מה שהולך להיות בפנים. אומר שלום לשומר כי הוא הרי לקוח קבוע והולך לבר הזה במשך 3 שנים.
הוא נכנס והלך ישר לאיזור הברמנים. הוא הכי נהנה לשבת שם. הוא אהב את האורות הצבעונים שיצאו משולחן הבר ואהב את הכיסאות הגבוהים והתצפית לכל איזור הבר.
מייקה ואנג'לה התיישבו לצידו השמאלי, וגבר זר התיישב לצידו הימני. מייקה הרימה את ידה לקרוא לאחד הברמנים, ואחד הגיעה במהירות לכיוון למלא את הבקשתם. אוסטין חלם מהקיץ בזמן שאנג'לה ומייקה הזמינו משקאות והתלבטתו בינן לבן עצמן. "ומה בשבילך?" אוסטין הרים את ראשו למעלה ורואה שהברמן מדבר אליו, הוא לא זיהה אותו. *אולי הוא חדש?* עיניו היו מעורבבות עם כחול וירוק ושיערו היה בצבע שחור פחם מפוזר לכל הכיוונים בצורה מושכת. "אהה.. אהמ" אוסטן הפסיק לבהות בו וחזר למציאות, "א- את הרגיל" אמר בגמגום, וקיווה שהבחור לא שם לב שהוא בהה בו בכזאת צורה.
"אה. אני מצטער אני די חדש פה ואני לא ממש מכיר את הלקוחות הקבועים" אמר בסליחה
"אה, אז תביא לי קוקטייל פירות יער" אמר יותר בביטחון. הברמן הלך והכין את שלושת המשקאות שהחבורה ביקשה ממנו. לבינתיים אוסטן בוהה בגבו ותוהה כמה זמן הוא התאמן כדי להשיג את שרירי הגב שיכל לראות דרך חולצתו של הברמן.
הברמן חזר אליהם אחרי כמה דקות עם כל המשקאות שביקשו. "הנה לכם, תהנו!" אמר בקריצה והסתובב ללכת.
הבחור שישב מימינו של אוסטן החליט לפנות אליו אחרי שבהה בכל המתרחש.
"היי חתיך" אמר לאוסטן. והנער המדובר הסתובב אליו, "היי?" אמר באי נוחות, "מה קורה? אתה בא לפה הרבה?" אמר בפלירטוט שלא בדיוק צלח לו.
"אהמ כן. אני מגיע לפה הרבה ותאמת שלא ממש באלי לזרום לזה היום כי אני נגררתי לפה בגללן" אמר והצביע לכיוון הבנות שצחקקו ביניהן לא שמות לב שאוסטן מדבר בכלל למישהו אחר.
"אני מבין, סליחה על ההפרעה" אמר הבחור וחזר למשקה שלו.
אוסטן קלט שהברמן הולך לכיוונו ומסתכל בעיניו, הוא מיד הפנה את ראשו לצד כדי להראות שהוא ממש לא הסתכל עליו עכשיו.
"היי" הברמן נעמד ממש מולו מהצד השני של שולחן הבר. "שלום?" אוסטן ענה. "רק רציתי לשאול אם נפגשנו אי פעם?" אוסטן התסכל עליו בשאלה *עוד אחד שמנסה להתחיל איתי עם משפטים לא מוצלחים?* "אהמ.. לא נראלי? אתה לא מוכר לי ואל תנסה להתחיל איתי בבקשה אני לא במוד לזה היום" אמר אוסטן ורצה לראות את תגובתו של האחר. "לא לא, אתה באמת מוכר לי... אני" נעצר והמשיך "אני חושב שיום אחד רצת והתנגשת בי ודי הפלת אותי על הרצפה" אמר בצחקוק. קולו היה עמוק וחלק. אוסטן כמעט ולא שם לב למה שאמר עד שהזיכרון שב אליו.
"אוי" אמר ונזכר במה שקרה כמעט לפני שנה וחצי כשברח מביתו של ניקולס האקס שלו וחברו לשעבר. "די בכית אני חושב, מה בדיוק קרה אם אני יכול לשאול?" הברמן הגבוה שאל בתמימות. פלאשבקים מיד עלו לזיכרונו של אוסטן ודמעות החלו לעלות לעיניו ונשימותיו התחילו להתקצר ללא רצונו.
הברמן שם לב לזה וידע מה הולך לקרות ומתקרב אל הלקוח עוד מבלי שההתקף הגיע עדיין. העבר שלו לא יתן לו לשכוח את כל מה שעבר. והוא כבר ידע יותר מידי טוב על מצבים כאלה.
"היי היי הכל בסדר אני לא התכוונתי.." החל לומר ומיד פנה לבחורות שישבו משמאלו של אוסטן כי ידע שהן חברותיו. "תעזרו לו לקום מהר אני כבר בא מהצד השני!" אמר בקול קצת חזק ורץ לצד השני של הבר. הבנות התסכלו בבלבול לכיוונו של אוסטן ומייקה מיד הבינה "אוסטןןן!"
היא קמה במהירות וסובבה את הכיסא הגבוהה לכיוונה כדי שתוכל להוריד אותו.
"תעזרי לי!" אמרה לאנג'לה והיא מיד קמה אליהם. הברמן הגיע במהירות והרים את אוסטן נגד רצונו שהתחיל להתפרע ולנסות להשתחרר ללא הצלחה. "מה אתה עושה עזוב אותו. אתה לא רואה שהוא לא רוצה?" צעקה עליו מייקה.
"אני יודע ואני מבין בזה יותר ממה שאת חושבת, עכשיו בואו אחרי" אמר והחל ללטף את ראשו של אוסטן מנסה להרגיע אותו קצת עד שיגעו לחדרים של הבר. הם הגיעו מהר לאחד החדרים והברמן פתח את הדלת בחוזקה ומיהר להניח את אוסטן על המיטה "שששש הכל בסדר" לחש באוזנו.
אזזז היייי הנה עוד פרק ואני ממש שמחה שהצלחתי לכתוב אותו בפלאפון ולא במחשב.
אני די שכחתי את רוב העלילה של הסיפור אז אני מאלתרת פה בזמן שאני כותבת XD.
הפרק הזה היה די ארוך בשבילי ואני מקווה שניהנתם לקרוא אותו!!
תודה רבה אוהבת אתכם מאוד!!
שיהיה שבת שלום!!
שיראל 3>
YOU ARE READING
הפרידה ששינתה את חיי
Romanceאוסטן וויליאמס הוא בחור בן 19, שנפרד מבן זוגו האובססיבי שלא הרפה ממנו מאז גיל 15, בתקופה שבה נפרדו, אוסטין נתקל בטעות בבחור נאה ומסתורי, האם הבחור יצליח לגנוב את ליבו השבור של אוסטן ולחבר אותו? ומה יקרה כשבן זוגו האכזרי לשעבר לא ירפה ממנו בכזאת קלות...
