"אני אוותר." ג'נה חזרה להתנהג כהרגלה, קשוחה ואסרטיבית. האדימות בלחייה החלה להתפוגג עד שנעלמה לגמרי, מה שהקל עליה. היא לא רצתה שהוא ידע שדבריו השפיעו עליה איכשהו, היא בעצמה לא הייתה בטוחה מה הם עשו לה, אבל שיכנעה את עצמה שזה סתם.
איידן צחק, מושך בכתפיו בקלילות. "את עוד תתחנני שאנשק אותך," הוא קבע וג'נה רק קימטה את מצחה.
"אני בטוחה." הציניות נטפה מקולה הרך והשקט.
לא עברה דקה והם כבר הגיעו לדיינר שכרגע לא היה עמוס באנשים, בואו נגיד שמזג-האוויר לא היה מזמין כל כך בכדי לצאת החוצה. הרוח שהשתוללה בחוץ הקשתה כמעט על הכל, העננים החלו לכסות את השמיים בשחור ואפור קודרים בעוד שאיידן פתח את דלת המסעדה לג'נה, נותן לה את הרשות להיכנס מלפניו.
הבחורה אפילו לא חייכה לעברו, להפך הבעתה נשארה קרה כלפיו בזמן שמיהרה להיכנס פנימה ולהתחמם מעט. הוא נאנח והניד בראשו בשעשוע. כבר ידע שלכבוש את ליבה תהיה משימה קשה עד מפרכת. אבל דבר נוסף ידע, שמה שיקבל ממנה בסופו של דבר יהיה שווה כל מאמץ.
עיניו עקבו אחר ג'נה שצעדה אל אחת מין הקופות הריקות, סך הכל זוג מבוגרים ושתי נערות היו היחידים שישבו במקום. הוא התקדם אליה ונעמד לידה, החוסר סבלנות שלה בסביבתו היה די שקוף לכולם.
"מה תרצו להזמין?" הקופאית שאלה בחינניות. "אני רוצה שני המבורגרים, בבקשה." ג'נה השיבה בחיוך קל ואיידן רק ביקש קפה חם.
"ומה בתוכם?" הקופאית רשמה על המסך הקטן שהיה מולה את ההזמנה תוך-כדי דיבוריה של ג'נה. "בראשון חמוצים וקטשופ, ובשני..." היא הירהרה מספר שניות, מעלה בזיכרונה את דרישותיה המלאות של אוליב לפני שעונה.
"סלט בלי בצל...ו-..אממ, חמישה חמוצים אבל שיהיו מפוזרים ולא דבוקים אחד על השני, שלוש חתיכות חסה, קצת כרוב אבל שיהיה לבן ושטוף טוב. הו כן, ואת הקטשופ בשתי שקיות נפרדות." היא סיימה לדבר כשאיידן והקופאית נועצים בה מבטים המומים.
ג׳נה גיחכה ושיפשפה את עורפה במבוכה, עיניה מטיילות לנקודות אחרות העיקר לא ליצור קשר עין עם השניים. "למישהי פה יש תיאבון בריא ודרישות." איידן זימזם באוזנה בהתגרות, "אני אוהב בנות כאלה."
ג'נה ניערה את ראשה ותקעה בו מבט רצחני לפני שהרימה את ראשה אל הקופאית שעוד הייתה מובהלת. "א-אני לא חושבת שהספקתי לרשום את הכל. את יכולה בבקשה לחזור על זה?"
ג׳נה הנהנה ואיידן בינתיים הודיע שהוא הולך לתפוס מקום באחד השולחנות, מה שלא הולך להיות קשה מאחר ורובם ריקים. כמובן שג'נה לא הראתה שום התעניינות ועוד הייתה עצבנית עליו לכן לא ענתה. היא חזרה על ההזמנה הקפדנית פעם נוספת בשביל הקופאית וביקשה לארוז.
"אני אקרא לך כשההזמנה תהיה מוכנה." הנערה העומדת מצידו השני של הדלפק אמרה בחמימות וניגשה אל המטבח מאחור.
ג'נה הסתובבה, עיניה מצאו מיד את איידן יושב ומחכה לה בשולחן הקרוב. הוא היה עסוק בניידו וג'נה מצאה זאת כהזדמנות מעולה להחזיר לו. היא התקדמה לכיוונו גורמת לו לחשוב שהיא הולכת לתפוס את מקומה לידו. איידן חייך את חיוכו הפלרטטני ועזב את הנייד, מביט בה בריכוז. אבל ג'נה פשוט עקפה את שולחנו והתקדמה לאחד אחר. טוב לפחות כך ניסתה עד שאיידן אחז במפרק ידה ומשך אותה לאחור.
"מה את חושבת שאת עושה?" הוא הסתכל מעלה אל ג'נה בגבות מכווצות, ידה עדיין מוחזקת בשלו. "הולכת ממך?" ספק אמרה ספק שאלה.
הוא גלגל את עיניו. "את יודעת שאני אבוא אחרייך, אז עדיף שפשוט תשבי."
היא נאנחה ועשתה כדבריו, מתיישבת על הספה שמולו. "רק לפרוטוקול, ההזמנה הייתה של השותפה שלי אז בפעם הבאה פשוט תשתוק."
איידן צחק. "את יודעת, יכלת פשוט להשתיק אותי בעצמך." הוא קרץ ואלוהים, היא יכלה להישבע שהיא עומדת להשתגע מהבן אדם הזה. הוא לגמרי הוריד אותה מהפסים.
"למה אתה לא עוזב אותי בשקט?" ג'נה נאנחה, פניה מרצינות. היא באמת רצתה לדעת למה הוא כל כך אובססיבי להיות סביבה למרות שחלק ממנה ידע, רצתה לשמוע אותו אומר זאת.
"אמרתי לך כבר אתמול, את מעניינת אותי."
"אבל אתה לא אותי." היא הייתה ישירה.
"ובכן, לא לעוד הרבה זמן."
ג'נה רצתה להשיב בחזרה, היא ידעה שהוא משקר ושהיא לא באמת מעניינת אותו אלא הגוף שלה. אבל בדיוק כשהתכוונה לענות המוכרת קראה לה להגיע אל הקופה ולקחת את ההזמנה המוכנה.
היא אספה את השקית עם האוכל והודתה לבחורה החביבה. רעם חזק ורועש הקפיץ את כל הסועדים במקום כולל את ג׳נה שכמעט והפילה את השקית מידה. "נראה שמתקרבת סערה." הקופאית מלמלה וניגשה להדליק את החימום. ג׳נה נאנחה, מבינה שהיא הולכת להישאר כאן יותר זמן משחשבה.
"את יכולה רק להביא לי תה, בבקשה?" היא ביקשה מבחורה אחרת שעמדה מאחורי הקופות. אם אני כבר הולכת להישאר פה עוד לפחות עדיף שאשתה משהו חם. חשבה לעצמה.
תוך דקה קצרה קיבלה ג'נה את התה שלה וחזרה לשולחן, יודעת שתצטרך לסבול את איידן עד שהגשם והרוחות ייחלשו מעט.
"אז כנראה שאנחנו הולכים לבלות עוד קצת, לאב."
"לצערי." היא מלמלה והפעם לא העירה על הכינוי שהוסיף, הרי גם אם תבקש זה לא יגרום לו להפסיק עם זה. "די להיות שלילית, בואי פשוט נכיר."
"לא." ג'נה קבעה ואיידן נאנח בפעם החמישית להיום. "למה לא?" הוא ניסה להישאר סבלני בעוד הוא מתחיל לאבד את זה.
"אמא לא מסכימה לי להכיר זרים." ג'נה משכה בכתפיה, חיוך משועשע נמתח על שפתיה הוורדות.
איידן החליק את ידו על פניו, נושם עמוק ומביט בג'נה המחויכת. "את ממש מייאשת, את יודעת?"
____________________
כן זה קצר אבל אני באמת משתדלת לעלות לכן כבר משהו.
הפרק מוקדש לילדה שאני כלום בלעדיה ☺
אוהבת אותכן המונים! ♥
YOU ARE READING
Opposites | Hebrew
Romanceהפכים תמיד נמשכים זה לזה. ✖ מכיל שפה גסה, ✖ אלימות ✖ ותכנים מיניים.
