Opposites - פרק 5

5.8K 475 55
                                    

"את בטוחה שאת לא רוצה לצאת איתנו?" אוליב וידאה פעם נוספת בזמן שהסתבכה עם סגירת נעלי העקב. גם הערב היא יוצאת למועדון כמו בכל סוף שבוע, רק שהפעם המטרה שלה הייתה קצת שונה. היא רצתה לסיים את הלילה הזה עם איזה שהוא בחור, אחרי הרבה זמן שלא עשתה זאת.

אוליב הייתה שונה מג׳נה לחלוטין, היא תמיד הייתה פתוחה עם כולם ובמרכז העניינים. את בתוליה איבדה כבר בגיל 16 ולבלות תמיד היה אצלה במקום ראשון, אפילו לפני הלימודים. לעומת ג׳נה שבדיוק ההפך הגמור ממנה, אבל משום מה התחברו אחת לשנייה מיד כשג׳נה הגיעה הנה.

"לא עשית כלום השבוע חוץ מללמוד," היא הוסיפה ונאנחה בהקלה כשהצליחה לסגור אותן סוף כל סוף סביב כפות רגליה החטובות. ג׳נה הביטה בה בקנאה, אבל קנאה טובה. היא תמיד רצתה להיות כמו אוליב, שיהיה לה גוף מעוצב כמו שלה וביטחון מלא, שתוכל לעשות מה שתרצה מבלי לחשוב מה יגידו עליה ולומר כל מה שרק יעלה לראשה.

"אם אבוא איתך אשתעמם למוות," ג'נה השיבה תוך כדי זיפזופ בין הערוצים, "וחוץ מזה שאני עייפה." שיקרה מבלי להביט בחברתה, היא העדיפה לקרוא לזה ׳עיוות קל של האמת׳. הרי ג׳נה לא באמת הייתה עייפה, למרות כל החומר הלימודי עליו חרשה השבוע. היא אמורה לצאת גם תכף, אבל רק מפני שלא רצתה שאוליב תתחיל עם חקירותיה הרגילות העדיפה לשקר לה.

"איך לא תהיי עייפה, למדת יותר ממה שלמדתי בכל חיי," אוליב אמרה בדרמטיות ואספה את ניידה מהשיש. "מה תעשי כאן לבד?" הוסיפה לשאול במעט דאגה, מצד אחד לא רצתה להשאיר את ג׳נה לבדה ומצד שני רצתה לבלות. זו לא פעם ראשונה שהיא יוצאת וג׳נה נשארת. אבל עדיין הייתה חוזרת על השאלה הזאת בכל פעם.

"אני מניחה שאלך לקנות אוכל עוד מעט, ולאחר מכן אראה סרט או משהו עד שארדם," ג׳נה סיפרה וזזה מעט באי-נוחות על הספה. בכל זאת לשקר אף פעם לא היה הצד החזק שלה.

"אוקי, רק שאת יוצאת לקנות תשתדלי להשים על עצמך משהו נורמלי יותר." אוליב הציעה בחיוך מעושה והצביעה על הפיג׳מה אותה לבשה.

"היי! את מעליבה את קיטי," ג׳נה שירבבה את שפתה התחתונה ועשתה עצמה נפגעת, מניחה את ידה על הציור הגדול של קיטי אשר התנוסס על חצי מחולצתה.

אוליב גילגלה עיניים והתקרבה אל הדלת, "תנסי להנות כמה שאפשר מהערב המלבלב שלך." היא איחלה בחיוך מתוק ומתגרה. "ואת תהני מהערב המסעיר שלך," החזירה בחיוך חצוי ושובב ונופפה לה באדישות כשיצאה.

ג׳נה העיפה מעליה את השמיכה ומיהרה לקום מהספה ולהחליף לבגדים אחרים, איידן צריך להגיע כל רגע והדבר האחרון שרצתה הוא שיראה אותה בפיג׳מה הזאת. לא כי אכפת לה, אלא כי זה רק יוסיף לו רעיונות במשחק העקיצות אותו הם מנהלים.

בסופו של דבר היא כן הסכימה להצעה שלו, אחרי התחכמויות רבות ושכנועים מתגרים הצליח לגרום לה להיכנע ולהסכים.

מספר תיקתוקים נשמעו על הדלת ועצרו אותה מלהגיע אל חדרה ולהתארגן. היא נאנחה וצעדה לעברה, שיערה לעצמה שזו אוליב והיא בטח שכחה משהו כמו תמיד, אך כשפתחה את הדלת הופתעה לראות את איידן עומד בכניסה ומשחק בעגיל שבלשונו בצורה סקסית ואם לא הייתה מתעבת אותו כל כך, הייתה חושבת גם שמהפנטת.

לפני שהספיקה לפתוח את פיה או להסיט את עיניה מהשפתיים שלו איידן פצה את פיו, "אהבתי את הפיג׳מה," החמיא לה בסרקסטיות ונכנס פנימה ללא הזמנה, משאיר אותה פעורת פה על החוצפה למרות שהחלה להתרגל אליה.

"למה את לא לבושה, לאב?" הוא צנח על הספה והביט בה, בוחן את גופה ביסודיות ובלי טיפת בושה. "אל תקרא לי ככה." היא הזהירה בטון סבלני וסגרה את דלת החדר אחריו. "אלא אם כן את מתכוונת לצאת החוצה שהחתולה הזאת עלייך," איידן הוסיף בזלזול והשכיח את אמירתה האחרונה. בדיוק בגלל זה ג׳נה לא רצתה שיראה אותה ככה.

"קודם כל, זו לא סתם חתולה זאת קיטי והיא מיוחדת," אמרה בילדותיות וגרמה לאיידן לצחוק ולגלגל את עיניו, "ושנית לא הספקתי, אתה בכלל הקדמת." היא ציינה והתקדמה לכיוונו.

"כן, שיהיה. עכשיו לכי להתלבש." הורה לה בשיא חוצפתו מה שהביא לזעמה, "פשוט תשתוק." סיננה מבין שיניה ונכנסה לחדרה, החרטה מתחילה להתעורר בה על כך שהסכימה.

"זה לא דייט." ג׳נה הבהירה מיד כשיצאה, לבושה בשמלה יומיומית שכזאת עם שרוולים ארוכים שהסתירו את הצמיד אותו לא שכחה לשים. היא לא התכוונה להשקיע למענו, בשבילה זו סך הכל יציאה מיותרת בכדי להעביר את הזמן.

"גם את נראית נפלא," איידן התבדח וקם מהספה, מתקרב אליה בצעדים איטיים וחושבים, עיניו זורמות מטה מפניה ובוחנות כל חלק וחלק בגופה. מעיל שחור כיסה את פלג גופה העליון בכדי לחמם אותה מהקור המקפיא ששורר בחוץ ושרשרת עדינה נתלתה סביב צווארה.

"אתה מוכן לשמור את העיניים שלך למעלה?" ג'נה גערה בו והסתובבה אל הדלת, "אתה בא או מה?" רטנה כשהגיעה כבר אל הכניסה ואיידן עדיין נשאר לעמוד שם ולהסתכל עליה מאותה נקודה.

הוא ניער את ראשו כשקולה נכנס והידהד בו, ועטה על עצמו מיד הבעה שחצנית כתמיד, "מאחורייך בייב."

הם יצאו מהקמפוס אל המקום בו המכונית של איידן חנתה ונכנסו לתוכה, עוד לא מודעים לכמה שהלילה הזה הולך להיות ארוך עבורם...


Opposites | HebrewWhere stories live. Discover now