Opposites | Hebrew

Opposites - פרק 12

"אז מה, זה כאילו רציני עכשיו?" ג'נה שאלה בקול ספקני, לא מוכנה להאמין שאוליב הפכה את הסטוץ של אתמול בלילה למערכת היחסים הבאה שלה.

"אני עדיין לא יודעת, אבל הערב אדע." היא חייכה בהתרגשות וזינקה על הספה, תופסת את מקומה לצד ג'נה שחזרה לחדרן חצי שעה לאחר שהבחור הלך ולכן לא הספיקה לראות אותו.

"למה? הוא בא לכאן שוב?" היא תהתה. לא היה לה כוח לעוד לילה של גניחות מרעישות למרות שאוליב אמרה שזה יותר מזה, היא עדיין הייתה בטוחה שאת הלילה יסיימו על אותו מזרון.

אוליב הנידה בראשה. "הוא לוקח אותי לדייט. אני מקווה שיצא מזה משהו כי אני חושבת שאני די מחבבת אותו." היא גירדה בעורפה בחיוך ביישני, מה שלגמרי לא היה אופייני לבחורה הנועזת ומלאת הביטחון. אוליב הייתה רגילה להחליף בחורים כל כמה שבועות, אף פעם לא נתקלה בקשר רציני ואהבה את חיי הרווקות שלה יותר מידי בשביל לאפשר למישהו להיכנס לליבה.

"את בטוחה שהוא רציני?"

"הוא נשאר לארוחת בוקר ג'ן, ותאמיני לי שזה לא היה רק בגלל שהוא היה רעב. דיברנו במשך שעה ואם הוא לא היה צריך לבדוק מה עם השותף הדבילי שלו הוא היה נשאר אפילו יותר."

"אני פשוט, לא יודעת אם אני סומכת על הבחור הזה אול." ג'נה שפכה בכנות את מה שהרגישה לגביו ואוליב משכה בכתפיה. "את לא סומכת על אף בחור ג'ן, וחוץ מזה שאת אפילו לא מכירה אותו."

"מה לעשות שכל הגברים הם חתיכת חמורים אנוכיים ושחצנים שכל מה שמעניין אותם זה להכניס אותך לפאקינג מיטה שלהם ולז-" השיחה שלהן נסחפה למחשבות של ג'נה מבלי שהבחינה אפילו. כנראה שאיידן לא בדיוק יצא לה מהראש כפי שחשבה ולמעשה אפילו תפס לו מקום באיזו שהיא פינה.

"ואו, בחורה, לאט. תירגעי, מי הרתיח אותך ככה?" אוליב הביטה בה בהלם. ג'נה התנשפה מצרור המילים שהעיפה לאוויר לפני רגע. "זה כלום, אני פשוט-, תמשיכי לספר."

"בטוחה?" היא וידאה וקיבלה את ההנהון של ג'נה כהסכמה.

"אוקיי אז זה באמת היה שונה הפעם, שנינו הרגשנו את זה. אני אומרת לך, הכימיה ביננו הייתה מטורפת." וכך אוליב המשיכה לדבר על הבחור המסתורי שבמשך כל הזמן הזה לא הזכירה את שמו..

•••שלושה ימים לאחר מכן•••
ג'נה שכבה על הבטן במיטתה, רגליה נעות קדימה ואחורה ופוגעות באוויר החדר, ספרי הלימוד מולה היו פתוחים לרווחה וקצה העט שהוחזק בידה נכלד בין שיניה. היא עשתה הפסקה קצרה מהלמידה והקשיבה לכריס שישב לידה על המיטה ושיתף אותה בסוף השבוע האחרון שלו אצל המשפחה, אותו סוף שבוע בו בילתה אצל איידן, ממנו לא שמעה בינתיים ובטח שלא השמיעה את עצמה. כן יצא לה לחשוב עליו מספר פעמים בימים האלו, כשניסתה לפענח במוחה את מזג-רוחו המשתנה, אבל זה תמיד נגמר במסקנה שהוא שחצן הורמונלי.