אהבה סותרת

פרק 20

סופסוף אחרי חודש שלם של שיגעון, רוז סופסוף חוזרת!
קמתי מוקדם בבוקר בשביל לנקות את הבית ולסדר את חפציה.
הכנתי לנו ארוחת צהריים שנאכל שהיא תחזור ונסעתי להביא אותה משדה תעופה.
הייתי ככ עייפה, לא התחלתי להירדם בלילה מרוב התרגשות.

אחרי נסיעה של כשעה סופסוף הגעתי,
היא אמורה לנחות עכשיו!
ככ חיכיתי לזה, המגע שלה היה חסר לי.
הבאתי לה פרחים ובלונים וחיכיתי בקוצר רוח עד שהיא תבוא.

זהיתי אותה מראש ורצתי אליה! חיבקתי אותה ככ חזק שעוד שנייה שברתי לה את הצלעות. אחרי ששיחרתי ממנה את החיבוק הבאתי לה את הפרחים והבלונים. היא נורא התרגשה, אבל לא יותר ממני.

״את לא מתכוונת להכיר לי את הבחור החתיך פה.״ אמרה רוז.
״רוז תכירי זה חבר שלי, זאק.״

*פלאשבק לשבוע שעבר*

״רובי מילר, אני אוהב אותך!
את סולחת לי?״
״זאק ריצ׳רלד, גם אני אוהבת אותך.״
תפסתי בפניו ונישקתי אותו. התגעגעתי למגע שלו, הוא מעבירים לי זרמים בגוף. והוא גם יודע את זה.

״היי דודה רוז, נעים להכיר, אני זאק.״ אמר זאק והושיט לה את ידו ללחיצת יד.
״מה אתה לוחץ לי את היד, תביא חיבוק, אתה משפחה מהיום.״ אמרה רוז.
״דודה את זוכרת את הבחור שדיברת איתו ואמרת לו שישמור עלי? אז זה זאק.״ אמרתי.
״בעקבות המצב חשבתי אולי נעבור לגור אצל זאק, רוב הדברים שלי נמצאים אצלו גם ככה וזה יהיה לנו יותר נוח, מה אומרת?״ שאלתי את רוז.
״בתנאי אחד. שגם שאני פה אתה ממשיך לשמור עליה.״ אמרה רוז.
״מבטיח״ אמר זאק וחייך אלי מאושר.

הסוף🫶🏼
ממש אשמח אם תגידו לי את דעתכם על הספר, זה הספר הראשון שלי ואני לא הכי ואו בזה. תודה שקראתם.