אהבה סותרת

פרק 13

*נקודת מבט-רובי*

הגענו לאולם, אני חיכיתי לצד הכביש בזמן שהוא חונה.
אני לא מאמינה שאני עושה את זה.
אבל אני חייבת לו.
אם כמה שאני שונאת אותו הוא עזר לי המון.
הוא הביא לי אקדח, שמתי אותו על המותן ושמתי את התחתון מעליו.
זה הפחיד אותי. מאוד.
אבל אני סומכת עליו. הוא פגע לי ככ ואני עדיין סומכת עליו.

הוא הגיע, החזיק לי במותן ונכנסו.
המגע שלו גרם לי להרגיש מוגנת.
זה היה אולם מהמם, אלפי נברשות ענקיות היו על התקרה, ועל כל שולחן היו נרות ופרחים.
זה היה אולם של שתי קומות. בקומה התחתונה הייתה רחבת הריקודים, שולחני האוכל והבופה.
בקומה העליונה הייתה את חדרי התרעננות. לשם אני צריכה להגיע עם סקוט.

זאק הכיר לי את כל חברי האימפריה שלו, זה לא עניין אותי בכלל ורק רציתי לחזור למיטה שלי לישון, אבל הייתי חייבת להיות נחמדה.
בכל זאת, החברה של הבוס...

אחרי עשרות אנשים שהוא הכיר לי סופסוף מצאנו את סקוט, הוא ניגש אלינו לחץ יד לזאק ונתן לי נשיקה על הלחי. הוא היה מסריח מאלכוהול וסיגריות.
״אז... את החברה של זאק?״ אמר סקוט במבט מהוסס.
״כן, זאת אני״ אמרתי עם חיוך חינני.
״אני רואה שעלית כמה שלבים ברמה.״ אמר לזאק באופן עוקצני וקרץ לי.
צחקתי ונתתי לו מבט מפתה. הרגשתי כמו ילדה מטומטמת.

עברה שעה וחצי וכולם כבר היו עייפים, זה היה הסימן שלי להתחיל במשימה. איתרתי בעיניי את סקוט בקצה האולם יושב על כורסה גדולה, מסטול למוות.
ניגשתי אליו אליו וישבתי אליה. ״היי״ אמרתי בקול המפתה שיכולתי לעשות. הרגשתי ככ מפגרת.
״היי״ הוא השיב בקול צרוד מסיגריות.
״אז... מה אתה עושה פה לבד? בחור כמוך חייב מישהי שתיהיה לצידו״ אמרתי תוך כדי שאני מלטפת את שיערו.
הוא גיחך והסכים איתי.
״אז מה אומר... אפשר להיות המישהי הזאת?״
איכ. אני לא מאמינה שאמרתי את זה.
״בשמחה״ השיב. ״תחכה לי בחדר, אני כבר באה״ הלכתי וקרצתי לו.