Royal Guard/שומר מלכותי

אמרלד פיי(10)

הלילה היה סיוט, כל הזמן המחשבות תקפו אותי והרעשים שהגיעו מהחלון שלי גרמו לליבי לקפץ, לאחר בדיקה של שון מסתבר שזה היה העץ שנימצא מבחוץ ושהרוח העיפה אותו לכיוון חלוני, ולאחר בדיקה נוספת של שון מסתבר שהקולו שהגיעו ממסדרון החדרים היו שייכים למרתה המסכנה שכמעט קיבלה התקף לב משון והחרב שלו, והיא רק הייתה מסךיק מתוקה בשביל לחשוב עליי בזמנה החופשי ולהביא לי לחדר לפני השינה כוס תה ועוגיות, ושלא נדבר על אחים שלי שכל אחד בתורם הגיע לחדרי בשעת לילה מאוחרת מפני שחשבו שאני ישנה אבל ההפך הוא הנכון, שון ישב על כורסא ליד המיטה וניסה לדבר להרגיע אותי במקום ללכת לישון וכאשר אחיי נכנסו הוא כבר לא התרגש מהקפיצות שלי והעירנות ופשוט גיחך בעצב, אז עכשיו יצא מצב שקמתי בבוקר מרגיש כמו חדשה למרות הודעת המלחמה שאבי שלך למלך אוריקינה, התכוונתי לקום ממיטתי כאשר הרגשתי חום שניפלט מגוף לידי, פקחתי את עיניי וראיתי את סול עם יד על ראשי ועיניים עצומות, ראשי היה מונח על חזהו וניזכרתי שבלילה הם לא הלכו, הם נישארו כאן עד שנירדמתי ומסתבר שנישארו גם אחרי, עד עכשיו, ניסיתי להזיז את רגלי בעדינות כאשר ראיתי שאלכס ישן עם ראשו על רגליי, סקרתי את כל החדר בחיפוש אחר אחי הנעדר ושון ולא לקח הרבה זמן עד שמצאתי אותם, ג'ון שכב על הספא שנימצא בחדרי בעוד שון נישאר לשבת על הכורסא ולא זז ממנה לרגע, הכורסא השקיפה על כל החדר ועד המרפסת ככה שהייתה לו תצפית נהדרת על הכל ושליטה בהכל, לקחתי את השמיכה שכיסתה אותי וקמתי לעברו, מכסה את כולו ומשאירה נשיקה על מצחו הקר שאמר לי שהיה קר בלילה אבל הוא העדיף לא להשאיר אותי לבד מאשר ללכת לנוח, התכוונתי לללכת לעבר השירותים כאשר שתי ידיים חזקות ושריריות החזיקו במותניי והפילו אותי לעבר הכורסא הקטנה ששקעה יותר תחת משקלנו המשותף,
"בוקר טוב לך נסיכה" אמר בקול צרוד של בוקר ונשק לשפתיי, רציתי להעמיק את הנשיקה וסביר להניח שאם ההיינו ביחד אז גם הייתי מעמיקה אותה אבל אחיי היו ממש מאחורינו, אומנם ישנים אבל כאן,
"אחים שלי כאן" עניתי לו, נושמת בכדות ומחזירה לי את האוויר שגנב ממני,
"אני יודע" אמר והעביר שערה סוררת מאחוריי אוזני, "אבל אני לא יכול להתאפק" לחש לאוזני ונשק ממש מאחוריה והעביר צמרמורת בגופי, "אבל אם כבר התחלנו לדבר עלינו אז את מודעת לזה שניצטרך לספר מתישהו נכון?" שאל אותי ונגע בלחי, רציתי להגיד לו את האמת, שכאשר נוגע בי ככה אני לא מסוגלת לדבר, שגופי הופך לג'לי אבל לא הייתה לי ברירה ועניתי עם קול טיפ רועד שהראה את סערת הרגשות והמחשבית שנימצאתי בה,
"אני מודעת אבל אם נספר יכול להיות שלא יקבלו את זה ויותר מכך, יחליפו אותך מתפקיד השומר שלי" הוא נהנהן בהבנה וענה בחזרה,
"אז מה דעתך שנספר לכולם לאחר שהכל יסתיים? ככה את גם לא תיצטרכי שומג משלך" זה רעיון טוב, אני מודעת טוב מאוד שהזמן שלנו להסתתר עומד להיגמר ואני מסכימה לזה כל עוד ישאר לצידי דבר שלא אני ולא הוא יכולים להבטיח אבל שנינו בהחלט נילחם אחד בשביל השנייה ואחת בשביל השני,
"רעיון טוב" הצמדתי בין שפתינו האדומות והפועמות עוד ממקודם ועכשיו הרבה יותר, הלילה היה קר ומפחיד בהתחלתו אבל בזכות השומר שלי ושלושת אחיי הוא נהפך לחמים ולמקום מוגן בשבילי, צחקנו המון, סיפרנו סיפורים מהילדות ומהעבר ועכשיו בבוקר החמים שהיה ישבתי על ברכו של אהובי והנחתי את ידיי על כתפו מסתכלת לתוך עיניו ומעבירה ממנו אל שלושת אחיי, קמתי משון והלכתי לעבר המקלחת שוטפת את פניי ומרגישה ליטוף נעים בגבי שמבשר לי שהוא קם אחריי,
"תלך להתארגם לארוחת בוקר, אני אעיר אותם" אמרתי לו ונשקתי ללחיו ואחרי זה יצא מהחדר מבלי להוסיף מילה, שקוע במחשבותיו, ספק עלינו וספק על ההגנה שלי, או שאולי הוא בכלל חושב על סדר היום שיש לנו, פגישות מרובות עם שרים ואבי בכדי להכיר לי את כולם כמו שצריך וכדי להכיר לי את הפגישות עצמן,
"בוקר טוב" אמרתי בקול קטן לאחיי הקטנים ועברתי ביניהם, מניחה נשיקות לראשם וליטוף ליד, "קומו, ארוחת בוקר, קדימה" אמרתי, מזרזת אותם בזמן שהם התחילו לקום ממקומם והלכו לחדר אמבטיה שלי בכדי לשטוף פנים ולריב על הכיור והמראה למרות שגודלה גדול אבל להכניס לתוכה שלושה אנשים? היא לא תכניס,
"תפסיקו לריב שמה" אמרתי להם והם רק המשיכו וגברו על קולי,
"אחותכם אמרה משהו" בשנייה שקולו נישמע הם השתתקו והסתובבו לעברו, לעבר שון שלבש בגדים מהודרים עם סמל השומר כבוד שיש לו, לכל שומר יש בגדים מהודרים לזמנים מיוחדים שהוא מחויב ללבוש אותם, הבגדים מסמלים שהוא משלנו ושיש לו כבוד למקום ממנו בא, בגלל הפגישה עם השרים ועם אבא שלי, פגישת מלוכה אז הוא מחוייב ללבוש כאלה בגדים, הבגדים הלמו אותו וחיבקו את גופו הכליות בצורה המחמיאה ביותר, על אגנו נחה חגורת הנשק עם החרב מחובר אליה ומכנסי לחימה שחורים ונעליים גדולות ללחימה, הוא היה נראה השומר של המלך עצמו והמלך בעת ובעונה אחת,
"את מקשיבה?" אלכס שאל אותי וזכה לתשומת ליבי כאשר שמעתי את שון מגחך ועיניו לא זזו ממני,
"מה אמרת?" שאלתי מבולבלת ומתנצלת,
"שנרד לאכול?" שאל בשנית,
"כן, נרד" עניתי וכולנו התקדמנו לחדר האוכל מסודרים ורעננים,
"שמעתי שיש לך היום פגישה עם השרים"סול אמר מימיני כאשר הגענו למדרגות והתחלנו לרדת,
"כן, אבא מעוניין שאכיר את כל השרים פנים אל פנים וכך גם את הפגישות, את יודע, יש ללמוד מהנייר ויש ללמוד מהמעשי" אמרתי,
"או.קיי, בהצלחה בלימודים, אם תירצי אנחנו אחריי האוכל הולכים ללמוד בספרחיה ביחד, אלכס צריך עזרה בשיעורי בית שיש לו ואנחנו צריכים לחפש ספר לקריאה ועבודה שמה, תיצטרפי אלינו אחריי אם תוכלי" אמר ותקווה ראיתי בעיניו, באמת חסר לי זמן ביחד עם אחיי, למרות יום רביעי,
"אני אשמח להצטרף אליכם, תחכו לי שמה" עניתי והרגשתי ידיים מחבקות על כתפיי, ידיו של אלכס ומצדדי סול וג'ון מחבקים,
"חיבוק משפחתי!" אלכס צעק כאשר קפץ מהמדרגה האחרונה והשאיר את ידיו עליי בעוד כולנו מחבקים ושומעים את שון צוחק מהצד.