!גמור!
!פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית!
*ספר זה הוא חלק שני מהסדרה Royal ולא מומלץ לקרוא אותו כספר בפני עצמו, ספר קודם-Royal blood/דם מלכותי*
"In a world like ours, there are three types of blood:
The blue-royal and vital blood, the blood tha...
נימצאתי בחדרי הקר והחשוך שנוגד לחלוטין את יום האביב שטוף השמש היפה שנמצא בחוץ, לא מצאתי שום כוח לפתוח את החלונות והתריסים ולא מצאתי שום כוח להילחם באבי, כל כוחי נעלם כאשר שון ביקש ממני לצאת מהחדר שלו לחדרי, על הדלת יש שומרים שימנעו ממני לנסות לצאת מכאן עד שאבא שלי יגיד להם אחרת, איך שניכנסנו לחדר התלבשתי בבגדיי וניסיתי לצאת אבל לאחר כמה דקות פשוט נישכבתי על המיטה וקברתי את ראשי בכרית, ידי משחקת בטבעת היפה שהביא לי ועל המילחם היפות שלו, שון יילחם בשבילי, אני יודעת את זה, אני ראיתי את זה קורה יותר מפעם אחת מול עיניי, אבל הוא מחושב, הוא יודע מתי צריך לפעול ומתי לרדת למחתרת ומפני זה אני אחכה כמוהו, אני אחכה עד שייתן לי איזהשהו אות שיומר לי לפעול ולהילחם למעננו, "אנחנו הנסיכים של נוורדור ואתה עובד אצלנו! אז תיתן לנו להיכנס לחדר של אחותנו!" שמעתי מישהו צועק מחוץ לדלת ושנייה לאחר מכן היא ניפתחה בתנופה וכל החבורה שלי נכנסה פנימה, התאומים ואלכסנדר, הדלת ניסגרה בטריקה מאחוריהם והם מיד הסתכלו עליי וידעתי שהם שמים לב לאדמומיות שבעיניי, לעובדה שבכיתי, אלכסנדר מיד רץ לכיוון המיטה ועלה עליה, כורך את ידיו מסביבי ומחבק אותי חיבוק גדול, התאומים הצטרפו אלינו ופעם ראשונה שהודהתי על כך שאחיי גבוהיים יותר ממני ועל כך שכל אחד מהם רחב כתפיים מרוב כל האימונים שלהם, מפני שעכשיו יכלתי פשוט להישען עליהם ולבכות על כתפיהם, שלושתם עטפו אותי ובשלב מסויים אחד מהם קם והדלת ניפתחה יניסגרה מחדש, כנראה מישהו מהם הלך אבל לא היה לי כוח להסתובב ולראות מי, שוב פעם הרעש של הדלת היה כעבור זמן מסוים ושני אחיי הושיבו אותי ועכשיו ראיתי מולי את סול מחזיק בידו קנקן מים ושקית קטנה של מתוקים, "קחי, את צריכה לשתות" אמר לי כאשר עלה חזרה למיטה והושיט לי את הקנקן, שתיתי בשקיקה וצמא אדיר, "מה קרה אמ? ספרי לנו" ביקש ג'ון בשקט וליטף את גבי, "זה קשור אליו?" אלכס שאל וזכה במבטים מהתאומים שלא הבינו דבר, רק הנהנתי בראשי וזכיתי למבטים כאלה בעצמי, "על מי אתם מדברים?" סול שאל ואלכס הסתכל עליי, מחכה לאישור, "שון" עניתי לפניו, "שון, שון? השומר שלך? בנו של איתן?" ג'ון תקף בשאלות, ושוב, הנהנתי בראשי ולקחתי ביס מהשוקולד, "מה הוא עשה לך? אני אהרוג אותו" סול אמר בכעס וכיווץ את גבותיו, "שום דבר, אבא..."התחלתי לספר ועצרתי כאשר גוש הדמעות חנק את גרוני מחדש, שתיתי עו כמה לגימות מהמים והתחלתי מחדש, "אבא ראה אותנו בחדר שלו, מתנשקים, על המיטה..." אמרתי בהרכנת ראש והם היו נראים מופתעים, "הוא כעס וציווה עליי לצאת מהחדר, הוא עכשיו מדבר עם שון ועם איתן שמה, לבד" סיימתי לספר את המאורעות האחרונים, "את... את ושון?" סול שאל בהלם מוחלט וכיוון אליי אצבע ואחריי זה לדלת, כאילו מסמן על חדרו של שון, ג'ון המשיך את סול בבלבול מוחלט גם כן, "אתם זוג?" כל מה שיכולתי לעשות היה להנהן בפעם המאה להיום ולרגע התחרטתי שנכנסו לחדרי והפריעו לבכי שלי, אבל הרגע הזה חלף מהר מאוד כג'ון שאל את שאלתו הבאה, "אתם מאוהבים?" ושוב, הנהנתי בתבוסה כאשר שלושת אחיי הקיפו אותי מחדש ונתנו לי נחמה בחום של החיבוק ובחומה שהוא יוצא, הם יודעים שבתור מלכה לעתיד גדלתי בידיעה שתדמים חיצונית זה חשוב בפני הממתכה ולכן הבכי היה שמור לחדר הפרטי שלי בארמון, ומאז גדלתי לשנוא את הבכי ולשנוא כאשר רואים אותי בוכה, היחידי שראה אותי ככה מזה שנים היה שון, ולעומת מה שחשבתי אהבתי את זה, אהבתי שלא הייתי צריכה להסתיר את הצד הזה מפניו, אז עכשיו אחיי כיסו אותי עם גופם ונתנו לי מרחב מוגן ובטוח לבכי, מכבדים את רצונותיי ולא מסתכלים על פניי ועיניי, אלא מתעסקי בחיבוק ובעיניהם העצומות, "אמרלד, צריך לדבר..." שמעתי את קולו של אבי קורא מפתח הדלת, לאט ובזהירות אלכסנדר והתאומים זזו ממני ונתנו לי זמן להתארגן ולנגב את הדמעות, זמן לנשום עמוק ולהירגע לפני שהתמודד מול אבי, "לא ידעתי שאתם כאן ילדים" הוא פנה עכשיו לאחיי, ילדיו, "ואנחנו לא ידענו שאתה בעניין של למרר את חייה של אמרלד עכשיו, מסתבר שכולנו יכולים עוד להפתיע" אלכסנדר אמר וכולנו הפנינו את מבטינו אליו, הוא היה נחשב לילד של אבא בכל מובן המילה, תמיד מאחוריו בכל צעד, יושב לידו כמעט בכל ארוחה ולומד את דרכיו של אבי, אני מניחה שזה מפני שהוא קרוי על שמו של סבי ונולד מיד אחרי מותו, יכולתי לראות על פניו של אבי את הפגיעה מהמילים הכואבות והלא צפויות, "אלכסנדר, זה לא קשור אליך אז אני מבקש ממך להפריד" הוא אמר ופנה מיד גם לתאומים, "אני מבקש מכולכם להפריד, ועכשיו אם לא יפריע לכם אני אשמח לדבר עם אמרלד לבד" "האמת היא שזה כן מפריע לנו, היא אחותנו הגדולה וכמו שאתה ואמא לימדתם אותנו..." סול התחיל וג'ון המשיך אותו עם קטע התאומים המשגע שלהם, "אנחנו מקשה אחת שאין להפריד אותה משמה שכל עיד אמרלד לא תרצה שנלך אנחנו לא זזים" אבא פער את עיניו מההלם ולאחר מכן צימצם את עיניו לכיווני, כמבקש ממני במילותיו הלא מושמעות לפזר את הקרקס הזה, ולמען האמת הסכמתי איתו בעניין הזה, "חברה, תשאירו אותי ואת אבא לבד בבקשה, אחר כך אני אבוא להיות איתכם, נשמע טוב לא?" פניתי לאחיי וחייכתי חיוך מאולץ ששנאתי, הם הנהנו בשקט ורצו למחות על בקשתי אבל עצרתי אותם לפני כן, "אני צריכה לדבר עם אבא לבדי, בבקשה" נעמדתי במקומי, נוקטת עמדה, "נחכה לך בחדר של אלכסנדר, נביא איתנו אוכל אז תבואי" סול אמר ונשק לראשי, ג'ון נתן לי חיבוק צדדי ואלכס נתן לי חיבוק דוב חם ונעים, הם עקפו את אבינו מבלי להעיף אליו אפילו מבט אחד והמשיכו במחאת השקט שלהם עד היציאה מהדלת ולאחר טריקתה, ועכשיו נשארנו רק שנינו והשקט הרועש, אני הייתי הראשונה לשבור אותו, "מה עכשיו?" שאלתי בפשטות ועייפות יתרה, "תתחילי מההתחלה, ממתי את ושון התחלתם את הסיפור ביניכם ועד עכשיו? הכל אמרלד" ביקש או יותר נכון להגיד ציווה, "חשבתי ששון כבר סיפר לך הכל" עקצתי ואמרתי, "הוא סיפר לי מה ששאלתי אותו אמרלד, עכשיו תורך" היה נשמע שהוא מאבד את סבלנותו ולא רציתי לגלות מה יקרה כאשר יאבד אותה לגמרי, "מהיום שבו המתנקש ההוא, שניסה לזרוק עליי סכין, שון הציל אותי ומשמה הכל התחיל, מחדר הרופא שהתנשקנו בפעם הראשונה ולאחר מכן..." התחלתי לבולל בפני אבי את הסיפור המלא אבל לא המפורט, סיפרתי מההתחלה ועד עכשיו שנימצאנו בחדרו אבל כמובן שהשמטתי את הפרט על הצעת הנישואים של שון ועל כך שכרע מולי ברך וענד לי טבעת על האצבע, "את אוהבת אותו?"שאל שאלה שלא הייתי מוכנה אליה אבל כן ידעתי את התשובה, "יותר מהחיים שלי, יותר מהמלוכה ויותר מכוחותיי, יותר מהמעמד ויותר מהאוויר שאני נושמת" עניתי בכנות, עיניו של אבי הביעו רצינות של מלך, ודאגה וחשש אבהי כאשר פתח את פיו לדבר, "הוא אמר את אותה התשובה בדיוק אמרלד, הילד מאוהב בך" לא ידעתי אם לחייך ולצחוק למשמע מילותיו אבל בהחלט פערתי עיניים מכך שהחליט לשתף אותי בשיחתם, "ואני לא יכול להגיד לך עם מי לבלות את חייך, אבל מה שאני כן יכול להגיד לך זה שיש אנשים שלא יראו את השילוב שלהם בעין יפה ואנחנו כרגע במלחמה מול אותם אנשים, את מבינה את מה שאני אומר?" הנהנתי בראשי, "ואת מבינה שכרגע מה שנכון לעשות זה להפריד בינך לבין שון מפני שאנחנו לא יכולים שידעו עליכם, לפחות לא כרגע" סיים את דבריו, "אבל אבא זה לא פייר!" צעקתי ודמעות ירדו במורד עיניי ללחיי וידיי התעגלו לאגרופים, "אמרלד! כרגע זה הדבר הנכון לעשות, לא אמרתי שאתם תיפרדו לתמיד, אלא רק לעכשיו, לזמן של המלחמה אמ, נכון לעכשיו שון יועבר מתפקידו..." אבי היה באמצא משפטו כאשר התפרצתי לתוכו בכעס מבעבע, "מה זאת אומרת יועבר מתפקידו?!" "זאת אומרת שנכון לעכשיו יש לך שומר ראש אחר ושון יועבר להיות שומר ארמון" אבי אמר ושוב התכוונתי למחות אבל ידו שהורמה באוויר והורתה לי לעצור את מחאות שלי מנעה ממני להתפרץ, "שון נימצא מעבר לדלת אמ, הוא כאן בשביל להיפרד, יש לכם מספיק זמן עד הפעם הבאה, אני מצטער אמרלד אבל תתני לו להסביר לך ואז תביני הכל ביתי, ואז אולי תיסלחי חי על כך שאהי מקשה עליי וקשה איתך" סיים את דבריו ופנה לדלת, עיניו הראו תחינה אמיתי בעוד קולו היה חזק, יציב, ורועד טיפה, הניגוד המוחלט, הוא פתח את הדלת וממש מולי נגלה דמותו של שומר הראש שלי, אהובי, דמותו של ארוסי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מכיוון שהיה ביקוש הנה הטבעת המדוברת ששון נתן לאמרלד👄
