Royal Guard/שומר מלכותי

אמרלד(26)

קמתי בבוקר למשמע קול דפיקה בדלת וויכוח שנישמע, פקחתי את עיניי והזדקפתי על המיטה, לקחתי את החלוק בוקר שלי שהיה מונח על הכורסא אהובה עליי שאם הזמן הפכה להיות ההורסא של שון, ומבלי לחכות התקדמתי לעבר הדלת, פותחת אותה וחוקרת את מי שנמצא מעברה השני, אחי הקטן ביותר והשומר החדש שלי שלא חיכה שנייה נוספת לפני שקד קידה לפניי ועמד זקוף עם ידיים מאחוריי הגב,
"מה קורה כאן?" שאלתי,
"הוא לא נותן לי להיכנס" אלכס אמר במבט חמוץ,
"מפני שהוד מעלתה ישנה ואין רשות לאף אחד להפריע" השומר התגונן,
"לכל שלושת אחיי יש אישור מלא להיכנס, בכל שעות היום והלילה" אמרתי והחזקתי בידו של אלכס, מכניסה אותו לתטך חדרי וסוגרת את הדלת מבלי להוסיף מילה אחת, אולי זה היה קצת קשוח מדי ורודני הדרך שפניתי אליו אבל ידעתי למה אלכס כאן ולכן לא הייתה לי שום סבלנות לחכות,
"בבקשה" אחי אמר והוציא מכיסו מעטפה חומה שמיד תלשתי מידיו וקירבתי לאפי, ריחו היה סביבה, כאילו הוא ריסס עליה את הבושם המיוחד שלו, לימון וריח של עלות השחר, חיבקתי את אחי והנחתי נשיקה על לחיו,
"תודה..." לחשתי בהתרגשות והתיישבתי ישירות על כורסתו של שון, מאז שהתחלנו לכתוב מכתבים תמיד הייתי פותחת את שלו על הכורסא, היא מקרבת אותי אליו בדרך מסוימת, לפחות ככה אני רואה את זה,
"את קוראת?" אלכס שאל לאחר שהתיישב גם, הנהנתי בראשי ופתחתי את המעטפה,

'נסיכה שלי, אני יודע שעבר בסך הכל שבוע אחד ובזה הרגע אנחנו נכנסים לשבוע השני אבל אין דבר שחסר לי יותר מקולך כרגע, קולל המנחה שאומר לי שאני מסוגל ושאני יכול, קולך הצוחק על הסיפורים שהטירונים שלי עוברים וצוחק המתנשף אחרי נשיקה אחת ארוכה ולא יותר, אני מתגעגע למראה עינייך הורודות שניפקחות בבוקר ולמראן העייף בלילה, שיערך הארוך והאדום כתום כמו אש וידייך העדינות שמחבקות את גופי ומנסות לעטוף אותי ללא הצלחה, חשבתי על עשרות דברים אפשריים לכתיבה אבל בסוף בחרתי לכתוב לך על החלום שחלמתי לילה שעבר ועל הופעתך בו, את לבשת שמלה לבנה ארוכה ויפה, טהורה ומושכת, הכתפיות נפלו על כתפייך והשמלה הייתה צמודה בחלק של החזה וניפתחה מהמותניים ומטה, הכתר היה לראשך ועל ידיך נימצאו שתי טבעות, אחת האירוסים והשנייה טבעת הנישואים, בחלום התחתנו והחיוך שלך הזכיר לי כמה געגוע יש בליבי וכמה אהבה יש במחשבותיי, תיסמכי על אביך המלך, הטא יודע מה הוא עושה ואם הוא לא מספר לך הכל אז אני יודע שזה לטובה, אני מקווה שאלכס יביא לך את המכתב בהקדם,
שלך לנצח
השומר שלך,'

סיימתי לקרוא והרגשתי דמעה זולגת מעיני, טביעת אצבעו הייתה מונחת על סוף המכתב והעברתי עליה את ידי במטרה להרגיש את כף ידו השלמה ואת זרועו החזקה שעוטפת את כולי בכל פעם מחדש ודואגת שלאאפול למחשבות והחששות שלי ושלא אפול לאדמה,
"הוא אוהב אותך" אמר לי אלכס בחיוך מנחם והניח יד על כתפי, מושך אותי לחיבוק ארוך שנותן לי את הפרטיות והחום שרציתי באותו רגע, הפרטיות לבכות מבלי שאחי הקטן, שעיניו נישאות אליי יראו אותי ברגע המשבר הזה ואת החום שעטף אותי וואמר לי שאני לא לבד, ניגבתי את הדמעות לאחר דקות ארוכות והרמתי את ראשי אליו רק בשביל לגלות שגם על לחיו יש דמעות זולגות,
"מה קרה?" שאלתי עם גיחוך מריר וקול צרוד וחנוק,
"אני מצטער שנילחמתי איתו אז, חשבתי שהוא בסך הכל רוצה את הכוח והכתר, דאגתי לך אבל עכשיו זה..." הוא התחיל לומר והחווה עם ידו לעבר המכתב, "זה מראה לי זהוא באמת אוהב אותך, שהוא לא מוותר עלייך ושאת לא מוותרת עליו, אני מקווה שאת באמת סולחת לי על מה שעשיתי, אני יודע שעבר זמן מאז אבל..."
"שום אבל אלכסנדר, סלחתי לך מזמן, הכל היה מדאגה שלך כלפיי ואני מבינה את הסיבה למעשיך" אמרתי אחריי שקטעתי את דבריו,
"באמת?" שאל בשקט והרים את עיניו מהרצפה לעיניי וראיתי את ההקלה שהציפה אותו,
"באמת, אני מבינה את זה מהסיבה הפשוטה והסיבה היחידה שיש לי" הוא כיווץ את עיניו וניסה להבין את כוונתי, "אתה הסיבה שלי, אחי הקטן והחבר הכי טוב שלי, הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר בשבילך" אמרתי ועכשיו היה תורי לתת לו את הפרטיות והחום שכל כך רצה ושהיה צריך.