Royal Guard/שומר מלכותי

שון(36)

"אמרלד? זה די חדש לי אז אשמח לדעת אם את שומעת או לא?" ניסיתי את מזלי עם הכוח הלא מוסבר הזה וחיכיתי לתשובה מהצד השני,
"שון, חיכיתי לך, איפה אתה?" היא שאלה בראשי וחיוכי גדל,
"אני בדרך אלייך נסיכה, הגענו לאי והתוכנית בפעולה"
"ושאר השבויים? שנמצאים על הספינה?" שאלה מיד ובדאגה אמיתי,
"הם בסדר, הם בדרך לנוורדור" עניתי לה בזמן שלבשתי את חולצת השמירה של ממלכת אוריקינה, החלק שלי בתוכנית היה להתלבש כאחד מהשומרים שלהם, להתגנב למרתפים ולשחרר את כולם ישירות לספינות שלנו הנמצאות בחלק האחורי של הממלכה, את הבגדים הללו בריאן השאיר לפני שעזב, ועכשיו אני מודה לו על זה,
"אני מחכה לך" אומנם קולה נשמע בראשי בברור אבל יכולתי לדעת שהיא לוחשת זו לעצמה,
"גם אני מחכה לראותך ורד יפה שלי" אמרתי לה ולאחר שנייה שקט שרר, אני מניח שאו שניגמרו לה המילים או שהיא עסוקה עם שאר האנשים הנמצאים איתה בתא, רק המחשבה עליה בתא חשוך גרמה לדמי לבעבע.
"אתה מוכן ילד?" אבי שאל מבעד לדלת חדר ההלבשה,
"מוכן אבא" עניתי ופתחתי את הדלת, גבותיו התכווצו בכעס,
"בשנייה שנגיע לבית אני אדאג לשרוף את הבגדים האלה במוקד" סינן בשינם חרוקות, גיחכתי למרהו העצבני,
"אני צריך ללכת אבא, תשמור על עתמך בינתיים, טוב?" ביקשתי ממנו והוא הנהן בהבנה,
"כנל ילד" אמר וביחד עלינו במדרגות לעבר הסיפון מלא האנשים, הלכתי לקצה וראשיתי שהסירה הקטנה שלי מוכנה, אני אמור לרדת איתה לים ימשמה להשתמש במשוטים לעבר החוף המערבי של אוריקינה,
"בהצלחה שון" המלך אמר והושיט את ידו ללחיצה, לחצתי אותה בכבוד ובראש זקוף,
"אנחנו נהיה במשכנו של אוריקין, ננסה למשוך כמה שיותר זמן בשבילך שון, אבל אם תשמע סירנה או צעקה אז תדע שעלו עלינו והמלחמה פרצה, מה שאומר שכל המקום יהיה סביר להניח שדה קרב" אמרה המלכה,
"אני מבין"אמרתי והנחתי בסירה את התיק עם המפה של הארמון, המפה שבריאן צייר באותו יום אחרי משפטו, נכנסתי לספינה שזזה מכובד משקלי וסימנצי עם אצבעי לחיילים שהחזיקו בחוטיה שאפשר לשחרר, החזקתי חזק בדפנות שלה ונפלתי ישירות לים, גל ענק של מים התפרץ מתחת לסךינה עקב הנחיתה שלה והרטיב אותי קצת למזלי, הבטתי פעם אחרונה מעליי, צופה במבטו המודאג של אבי וזהו. לקחתי את המשוטים בידיי וסובבתי אותם בתוך הים, יוצר שובל של גלים מאחוריי ומתקדם לעבר אוריקינה.
עברה כמעט חצי שעה של הפלגה עם ספינת המשוטים הזו לפי החישובים שלי ומיקום השמש, מלפניי ניגלו ספינות משמר ענקיות של הצי האוריקני וניסיתי כמה שיותר להיטמע בתוכן ולא להיראות עד שהגעתי קרוב לחוף, זה היה החלק הפחות אהוב עליי אבל אני מניח שאין ברירה, הנחתי את התיק על כתפי, סידרתי את החגורה עם הפגיונות והחרב שלי, נעמדתי על הסירה וקפצתי קפיצת ראש לתוך הים. צללתי כמה שיותר עמוק ועברתי מתחת לכל הסירות שהיו בדרכי בשביל להגיע לחוף, ידעתי שאמרלד הייתה אוהבת את הנוף התת ימי הזה ורשמתי לעצמי לקחת אותה מתישהו לפיקניק בים ולצלול איתה במצולות, היא הייתה אוהבת את מראה הדגים הקטנים משחקים בין האצות ואת הדגים הגדולים יותר ישנים או נחים. מולי ראיתי את קצה החוף ויכולתי כבר לעמוד מתחת למים ולהוציא את ראשי מהים, נשמתי עמוק ונשפתי החוצה, ככה חזרתי אחריי הפעולה עוד ועוד עד שהיה לי מספיק אוויר בשביל לנשום כמו שצריך ולהתקדם לעבר הארמון, דבר שהיה די קל לעשות מכיוון שהייתי כבר מאחוריו, רק להתקדם ולעבור את השער הגדול שמגן על הארמון וכל מה שבתוכו, אבל הוא נכשל בתפקידו מכיוון שלא כל מי שנימצא בתוכו מוגן ובטוח.
הוצאתי את חרבי מהנדן ומבלי לחשוב החדרתי את חרבי לתוך השער והתחלתי לחתוך אותו, עמוד אחד נפל ונישארו עוד חמישה, עוד אחד נפל, ועוד איד, ככה עשיתי עם כל השאר עד שהאחרון שבהם נפל על האדמה בקול רועש וחיוכי גדל, וכך גם שמחתי,
"לעולם אל תשמח לפני הניצחון הבטוח בני" קולו של אבי נשמע בראשי כמו תמיד ובכך גרם לחיוכי לרדת, "האדם שבטוח בהצלחה שלו ושמח ממנה דרוך פחות מאשר האדם שבטוח בהצלחתו אבל מודע לכוח יריבו" הוא כתב לי את המילים הללו על גלוית מכתב שנשלחה אליי בזמן היותי באי האימונים בשנים ההם, רק מלחשוב על איך השתנתי מאז האימונים האלה ועד עכשיו גרם לגיחוך שקט לצאת מפי, עברתי דרך הפרצה שיצרתי לי ונעמדתי במקומי במהירות, מסתכל סביב לבדיקת שטח, למקרה שמישהו עובר כאן אבל אז ניזכרתי שאני לובש בגדי שומרים של אוריקינה ומפלס הלחץ ירד באחד, סידרתי את חרבי מחדש בנדן שלה והתחתתי ל התקדם לעבר החלק האחורי של הארמון, שמה נצמדתי לקיר וחיכי תוך כדי בהייה בשמיים ובשמש, חיכיתי עוד כמה דקות בזמן שרגלי רקעה בעצבנות על האספלט הקשיח, כמה זמן לוקח להגיע הנה? שאלתי את עצמי כאשר תזוזה מזווית עיניי תפסה את תשומת ליבי, שלפתי פעם נוספת את חרבי הנאמנה וכיוונתי לגרוני של האחד שהתגנב מאחוריי,
"אתה עד כדי כך שמח לפגוש אותי או שזה בגלל המקום העוין שדרכת בו?" בריאן העומד מולי שאל בחיוך, גם אני העליתי חיוך על פניי, לעולם לא הייתי חובב נקמה גדול, נקמה קוראת מבלי לחשוב על ההתוצאות שלה, מבלי לחשוב על כל מה שמסביב, אבל כאשר אני עומד כאן, עם חרב ביד, נקמה זה כל מה שאני מצליח לחשוב עליו, נקמה בשביל הורד שלי.