אנחנו×טאהקוק

1

נ.מ - טאהיונג

"כל הכבוד לך, היום אתה עובר דירה וחצי בית לא ארוז" אני נוזף בעצמי ומסנן כמה קללות שאני יוצא מחדרי, מביט בכל הקרטונים שהיו אמורים להיות סגורים ליד הדלת, כשכל פרטי הבית שאני משתמש בהם אמורים להיות בפנים. לוקח כמה קרטונים ונכנס לחדרי, פותח את הארון ומתחיל להעביר בגדים.

לא דמיינתי שהבוקר יתחיל ככה, זה היה בכיוון של "ללכת לבית החדש ולעצב אותו 'מחדש'" אה וצריך להוסיף "ולהעיף את הקרציה הזאת ממני" כן, ג'ימין. החבר הכי טוב שלי, אותו אחד שאני מת להעיף מהבית שלי. הוא פיזית גר כאן.

שעה וחצי עברה לה בכאבי גב וייסורים, מידי פעם אני זורק קללות לאוויר והתחננויות לאלוהים לשלוח מלאך שיעזור לי.

כשאני מסיים לסגור את הארגז המלא בבגדים הטלפון שלי מצלצל
'Smooth like butter...''
"נו באמת מי מתקשר אליי בשעה שמונה וארבעים בבוקר?" שאלתי את עצמי רטורית.

-גמד נחמד🦰-

הופיע על המסך "עוד פעם גימין" אני נאנח ומתיישב על המיטה שלי באנחה. אני לא אשקר, עברה לי המחשבה של לסנן אותו, אבל זה יתן לו רצון להתקשר עוד מלא פעמים, אז עדיף שלא.

בשיחה:

''טאהטאה''
''מה אתה צריך? רק אתמול הבאתי לך 200 שקל''
"ככה אתה מכיר אותי? שאני מתקשר רק שאני צריך משהו??''
''אממ..אתה באמת רוצה שאני יענה על זה''
''יא!''
''ביי''

ניתקתי את השיחה לשמע צילצול טלפון חדש, אפשר כבר לנחש ממי זה, לא?

''מה? גמד אין לי סבלנות תדבר כבר''
''אני בא אלייך''
''לא''
''למה לא? למה ישר לשלול??''
''כי אני יודע עם מי אני מדבר, ילד''
''אני? ילד? פחח''
''יגמד מובטל, לך תחפש עבודה! אני מתנק''
''לא אתה לא!''
''כן אני כן!''
''אבא שלי, זה דני קו-''
ניתקתי את השיחה מלפני שהוא יעז להמשיך. הילד הזה-
אני מרים את מבטי מהנייד למראה ארון ריק, שהיום באים ומפרקים אותו. "חה! ארון מעפן! אני מקווה שזה יכאיב לך מתי שיפרקו את החתיכות עץ שלך"  דיברתי על הח'ברה שעוזרים לי להעביר את כל הקרטונים והריהוטים לבית החדש, המובילים. "עוזרים" חה! אני משלם להם. הארון הזה- כמות הפעמים שהזרת שלי נתקעה בו כבר בלתי ספורה.
הלכתי לחדר עבודה שהיה ארוז, מנתק את המחשב מהחשמל ועוטף אותו בעזרת גליל פצפצים, מחזיק  את עצמי מלא לפצפץ שום פצפץ.
לאחר שעשיתי זאת העברתי אותו לשיש הלבן במטבח. ועובר לארוז את המטבח, לוקח איתי שרפרף קטן לבן, כדי שיהיה לי על מה לשבת, ומתחיל להעביר את הסירים אל קרטון חדש.

שעתיים עברו להן, והמטבח הגדול ארוז במלואו. מהסירים ששהו במגירות עד למזווה החטיפים והיבשים. העפתי מבט לשעון שבניידי, מופתע לגלות שההובלה באה עוד שעה. "שיט!" אני ממהר לרוץ אל אחד הארגזים, פותח אותו עם המפתח שהיה בצרור שהונך על השידה שליד המיטה שלי וממהר להוציא חולצה רחבה וגינס פשוט, אוברסייז.