נ.מ ג'ימין
אוקיי, היום הראשון שלי כבייביסיטר. אני, פארק ג'ימין, אמור לשמור על ילד בן 8 שמתנהג כמו בן 15. ברור שהכל בזכותי. מה הוא היה עושה בלעדיי? כלום!
"יו ג'ימינשיייייייייי!" יוג'ין צורח לעברי מהחדר.
"מה?" אני עונה, מעט מופתע.
"תכין לי ארוחת בוקרררר!!!" הוא דורש בקול צעקני, כאילו אני עובד בבית קפה.
אני מתכוון לענות, אבל לפני שאני מספיק, ג'ונגקוק נדחף לשיחה עם חיוך על הפנים. "או לא, לא, לא, תנו לי לטפל בזה!"
ג'ונגקוק, תמיד האח הגדול המושלם. "מה אתה רוצה לאכול, יוג'יני?" הוא שואל ברוגע ובנועם.
"אני רוצה ג'ימין בפיתה!" יוג'ין מכריז בצחוק מתגלגל.
ג'ונגקוק מחייך. "אתה בטוח שהוא יהיה לך טעים?"
יוג'ין משתתק לשנייה, ואז מתפוצץ מצחוק. "כשחושבים על זה ככה... אני מעדיף פיצה פיתה!"
"בדרך אליך!" ג'ונגקוק מודיע ומתחיל להכין את הארוחה. אני בינתיים יושב בצד, מרגיש קצת מושפל שהפכתי לבדיחה, אבל מה כבר אפשר לעשות?
"ג'ונגקוק, יוג'יני רוצה לראות טלוויזיה?" ג'ונגקוק שואל בזמן שהוא מוסיף זיתים על הפיצה.
"כןןןןןן!" יוג'ין עונה בהתלהבות, כאילו הרגע הזה הוא פסגת חייו.
**חמש דקות מאוחר יותר:**
על המסך דורה צועקת, "ילדים, אתם רואים את בוטס?"
יוג'ין משתולל וצורח: "על העץץץץץץץ!!!"
אני, כמובן, לא יכול להישאר שקט: "עזוב, אל תענה לה, היא כבר יודעת! היא סתם שואלת שאלות!"
ג'ונגקוק צוחק. "עכשיו אתה נשמע יותר ילד ממנו."
אני מגניב חיוך קטן, אבל מבפנים אני יודע שהוא צודק.
כעבור עשרים דקות נוספות של סמי הכבאי: "וואו, כמה צרות יש להם שם..." אני ממלמל לעצמי.
"ג'ונג'ינייי, האוכל מוכן!" ג'ונגקוק קורא מהמטבח.
יוג'ין מסתער לעבר המטבח, דוחף אותי הצידה. "ג'ימין, זוז! אני רעבבבבבבבב!"
**בצהריים:**
"יונג'ין, תביא לי את בוב הבנאי. דחוף!!!" הוא צורח עליי מהחדר של טאהיונג. אני מרים גבה. הוא באמת צועק על המלך? קצת כבוד, לא יזיק. למרות שאני הוא זה שלימד אותו את כל השטיקים האלה. טוב, נו, זה היה מקרה חירום!
אני נכנס לחדר, מגיש לו את הבובה באדישות. "קח."
"יופי." הוא עונה בקול רך.
"מה עם תודה?" אני שואל בחצי חיוך.
"תודה." הוא עונה, נכנע.
"יופי, כשאתה רוצה, אתה יכול..." אני ממלמל לעצמי.
"...אבל אני לא רוצה," הוא לוחש בקול תמים, ובדיוק ברגע הזה ג'ונגקוק נכנס לחדר, קורן מאושר. "היי, מה עושים?"
"משחקים בבוב הבנאי!" יוג'ין צועק בהתלהבות.
"טוב, ג'ונגקוק, אני הולך להתפנות... שים עין על יוג'ין, בסדר?" אני מבקש, כבר מרגיש את הלחץ בראש.
"א-אוקיי..." הוא עונה, קצת בהלם, כאילו לא מבין למה דווקא עליו נפלה המשימה.
"וואו, איזה חצוף! לדבר ככה למלך?!" אני ממלמל לעצמי ויוצא מהחדר.
**בערב:**
"יונג'ין, בוא נעשה הסכם," אני אומר בניסיון נואש להשתלט על המצב. "אני אתן לך את הטלפון שלי, ואתה תסדר לי את החדר בעוד שעה, סבבה?"
"סבבה," הוא עונה במהירות, לוקח את הטלפון שלי כמו כל ילד חכם.
**שעה מאוחר יותר:**
"יוג'ין, יאללה, תביא לי את הטלפון ולך לסדר את החדר," אני אומר, מרגיש כאילו אני במו"מ עם איזה גנגסטר קטן.
"לא בא לי..." הוא עונה בקור רוח, כאילו שהוא בעצם הבוס כאן.
"יוג'ין... היה לנו הסכם!" אני מזכיר לו.
"עשינו הסכם שזה היה מתאים לי. עכשיו זה לא מתאים לי," הוא עונה עם חיוך קטן וניצחון בעיניים.
"איייש, איתך!" אני צועק בתסכול, מרגיש שאני הולך להתפוצץ.
אני ישבתי שעה שלמה וצרחתי על דורה, ובסוף לא יצא לי כלום מזה! מאיפה החוצפה? אה, נכון... זה ממני.
YOU ARE READING
אנחנו×טאהקוק
Romance|גמור| קים טאהיונג, סטודנט בן 22 שעובר לגור בבית חדש. גאון גאנגקוק, כשפגש את פרצופו של טאהיונג החליט שהוא מתאהב. אבל מי עוד יכול להתאהב במישהו בפחות מחודש?! -- •מכיל אהבה בין בנים
