just an escort girl

~2~

החנתי את המכונית שלי בחניה והתקדמתי אל עבר בית האחווה ״היי״ שמעתי את שארלוט צועקת לי מהכניסה, לבושה בפיגמה חמודה ומחזיקה כוס שוקו ״איך היה״ היא שואלת, היא יודעת מה מטרת הפגישה, לה יש כסף אז היא לא צריכה ׳לעבוד׳ אבל היא אוהבת רכילויות ״היה ממש כיף, הוא רוצה שניפגש שוב מחר״ אני אומרת לה והיא מחייכת ״וואו, כנראה עשית עליו רושם טוב עם הוא מבקש אותך שוב״ כן, למרות שעדיין לא הבנתי מה הרשים אותו, התנהגתי כאילו אני בראיון עבודה ״כן יכול להיות, טוב אני עולה לישון להתראות״ אני אומרת לה וניכנסת והיא נשארת שם ושותה את השוקו שלה.

״תלמידים היום נלמד על הכללים להוכיח שאדם חף מפשע״ המרצה אומרת ואני חשבתי על אתמול, איך התנהגתי בחברתו והוא בחברתי ואז נזכרתי שלו אין את הנייד שלי ולי אין את שלו ״אוקי אז זה מקרה של אדם המואשם ברצח״ המרצה או את ואני עדיין בשלי, חושבת על הפגישות הרבות שהיו לי עד עכשיו, זו ללא ספק הייתה בין הטובות.

״היי איך היה״ לקסי שואלת אותי, מחזיקה כוס קפה ביד ולוגמת מימנו ״היה בסדר, כרגיל ואיתך״ אני שואלת, היא לומדת ספרות אנגלית ״האמת היה די משעמם הפעם אבל ברגיל זה כיף״ שתינו מדברות בניינו על לימודים, זה לא כמו בית ספר פה אתה בוחר מה אתה לומד ומרכיב מערכת שעות והאמת אני ממש עצובה שזו השנה האחרונה ״טוב אני צריכה לרוץ לשיעור ביי״ היא אומרת ורצה, אני מתפלאה שהקפה לא נשפך או נפל מידה.

אני באה ללכת לחצר הקמפוס שאני רואה שיחה לא מזוהה, אני עונה ״מלודי טייט״ אני אומרת בקול רישמי ״או מיס טייט התגעגעתי לקולך״ לפי הקול והדיבור אני מבינה שזה ג׳ייק, איך יש לו את המספר שלי ״מר הייל גם אני שמחה לשמוע את קולך ושאלה איך יש לך את המספר שלי״ אני אומרת ואפשר לשמוע את החיוך בקולו ״שאלתי את קירה, הרי היא זו שאליה התקשרתי מההתחלה לבקש מישהי לארוחת ערב״ הוא אומר ואני נזכרת שזה סך הכל ארוחת ערב בין איש עסקים מצליח לבין תלמידת אוניברסיטה שאין לה ממש איך לשלם את הלימודים ״כן הגיוני״ אני אומרת בלי לחשוב ״אז את רוצה להיפגש איתי שוב״ ״אני ישמח״ נו באמת למה אני כזו מנומסת ״אין מה להגיד, מנומסת כמו תמיד מיס טייט״ אני לא מאמינה הוא צוחק עלי ״אין מה להגיד, תמיד יודע איזה מחמאה לתת״ הוא מגכח ואפשר לדעת שגם מחייך ״את ממש משעשעת אותי מיס טייט אבל אני צריך ללכת לפגישה, היום בשמונה במסעדת הדגים שיש ליד המלון, הבנתי שאת אוהבת דגים״ הוא צודק אני באמת מאוד אוהבת דגים אבל אני מרגישה לא בנוח כי אני יודעת על איזה מסעדה הוא מדבר והיא טוב, יקרה ״אני מעדיפה ללכת למקום אחר, זו מסעדה מאוד יקרה״ אני שומעת את הנשימות שלו דרך הטלפון, הוא כועס ״מלודי אני יכול להרשות את זה לעצמי תאמיני לי״ ״אוקי אז בשמונה״ אני אומרת אך עדיין לא מרוצה מכך, מה שהוא עושה לי ״להתראות מתוקה״ הוא אומר ומנתק, אני כבר הגעתי לדשא, מתיישבת שם ואוכלת לי את הכריך.