I'm Not Yours // KookV

פרק 2 - הכאב רודף אותך

2010, קיץ.

ברגע שאתה חושב שהכל מתחיל להסתדר, החיים זורקים לך אבן בפרצוף. לפעמים זה כמה אבנים או בכלל סלע שמוחץ את גופך לקרקע. ג'ונגקוק לא בטוח מה נזרק לכיוונו באותו רגע בו הבין שאחיו הגדול איננו, אבל זה היה כואב יותר מכל דבר אחר שחווה.

ככה זה, אתם חיים את החיים, חווים חוויות, נקשרים לאנשים ואז אתם מחליטים לעבור במעבר חציה ונהג שיכור שעלה על הכביש לא רואה אותכם. לפני שנייה הייתם בדרך לסופר, לקנות את האוכל שאף אחד אחר לא דאג לו, ואז פתאום אתם שוכבים על הכביש עם פגיעה קשה בראש.

ואם אותו נהג לא היה בורח או שממשיך לנסוע בלי בכלל לשים לב לכך שדרס מישהו, את אותו אדם על הכביש היה עוד ניתן להציל.

אולי אז, אחיו הקטן של אותו אדם שנמצא ללא רוח חיים לא היה צורח מעל הקבר שלו ודורש ממנו לחזור אליו.

בין סונהו לג'ונגקוק היה שש שנים הפרש. הזדמנות מעולה להרביץ לאחיך הקטן ולהתעלל בו בכל אפשרות, אבל סונהו לא היה מסוג האנשים שיפגעו בחלש. להפך, הוא הגן על אח שלו בכל הזדמנות.

הם חיו במשפחה רגילה. או יותר נכון, משפחה שעל פי הסטנדרטים של הרחוב הייתה רגילה. הורים מכים שהשמחה היחידה בחייהם היא אלכוהול, אח בכור שצריך לעבוד במקום אבא ואח קטן שצריך לדאוג לבית במקום אימא.

ג'ונגקוק שונא את בוקר יום רביעי ההוא בו התעורר חולה ואפילו לא הלך לבית הספר, שונא את העובדה שאח שלו לקח הכל על עצמו. ג'ונגקוק היה אמור לעשות קניות באותו יום. ג'ונגקוק שונא את עצמו על זה שנתן לאח שלו לעשות אותם במקומו.

מאז ההלוויה עברו שבועיים וג'ונגקוק לא היה בבית כל הזמן הזה. על הקבר של אחיו הוא הבטיח שיחתוך את הקשר עם האנשים שילדו אותם ולא ידעו איך לטפל בהם, עם האנשים שהוא לא ייעז לקרוא להם "אימא ואבא" יותר לעולם. לג'ונגקוק נמאס לתת צ'אנסים לאנשים שרק דורכים עליו ומי שדרך עליו ב-18 שנות חייו יותר מכל אחד אחר היו ההורים שלו.

בזכות חיי הרחוב ג'ונגקוק הכיר הרבה אנשים שבורים מהחיים בדיוק כמוהו, אשר הסכימו לו להישאר ללון אצלם ללילה. ככה הוא חיי: עם ילקוט על הכתפיים וקפיצות מבית לבית. למען האמת, לא היה לו רע. הוא לא היה נשאר אצל אף אחד יותר מלילה, לכן לא הרגיש כמועקה. הוא אכל על חשבון אחרים, מילא את עצמו בכוח, ואז היה יוצא למסע אל המקום הבא בו ישאר לישון.

הכל היה עדיף מאשר להסתכל לחיות האלו בעיניים. מאשר לחזור לאותו בית מלא בריח אלכוהול ובקבוקי בירה רייקים בכל מקום, צרחות שמתחלפות משמחה לכעס במהירות הבזק, מקרר רייק, בגדים מלוכלכים וקירות מתפרקים.

הוא דופק על הדלת. בצד השני נשמעים רעשים לא ברורים וצליל של צרור מפתחות. מיד לאחר מכן נפתחת הדלת על ידי בחורה נמוכה שגדולה מג'ונגקוק בכמה שנים. חיוך ענק עולה על שפתייה ברגע שהיא רואה אותו והיא כמעט צורחת משמחה כשמחבקת אותו.