בובת חרסינה

פרולוג - אליינה

כל החיים אימא שלי הכינה אותי למה שעתיד לקרות לי כשאהיה בת 18.

זה קרה גם לה, זה קרה גם לאימה, ועכשיו זה יקרה גם לי.

בגיל 18 אנחנו נמכרות לכל המרבה במחיר.

היא נמכרה לאבא שלי.

מאז שהייתי בת 10 ידעתי למי אני מיועדת.

אלונסו, יורש העצר לבית משפחת פאריסי.

גם כשאימא שלי נפטרה לפני 3 שנים, הבשורה לא השתנתה.

נכנסנו לחובות, ואבא שלי היה נחוש בדעתי אפילו יותר למכור אותי כדי להציל את המורשת שלנו.

"ככה זה בעולם שלנו", אבא שלי מספר לי, "את תנהלי ביחד עם אלונסו את אימפריית פאריסי, את תביאי כבוד ועושר למשפחת ארוביו".

"אבא, אני לא רוצה..."

"אליינה מליסה ארוביו!" כשאבא קורא לי בשמי המלא, זה ברור שהוא כועס.

אז אני שותקת.

"מחר תהיה החתונה שלכם", הוא מספר לי, "ובערב יהיה ליל הכלולות".

אין מחשבה מצמררת יותר מזה.

אימא שלי סיפרה לי שזה יכאב, ושיהיה שם הרבה דם.

אם יהיה לי מזל, איכנס להיריון בפעם הראשונה ולא ניאלץ לעבור את זה שוב בשנה הקרובה.

אם לא יהיה לי מזל, זה יקרה כל לילה עד שיהיה לי יורש עצר חדש למשפחות.

זה לא משהו שנהנים ממנו, אנחנו עושות את זה כי זו החובה שלנו, להביא ילדים חדשים לעולם.

אימא שלי הביאה אותי.

כשניסו להביא עוד אחד, התברר שהיא חולה.

כרתו לה את הרחם, בתקווה שהיא תינצל. אבל זה כבר היה מאוחר מדי בשבילה, כל הגוף שלה היה חולה, הגרגרים בשעון החול שלה ירדו לאט, עד שנפל הגרגיר האחרון.

משאלתה האחרונה אליי הייתה שאביא למשפחה כבוד.

אני אוהבת אותה כל כך, אז אני מסכימה לקיים את מה שביקשה ממני על ערש דווי.

אביא כבוד למשפחת ארוביו, גם אם זה אומר שעליי להתחתן עם אלונסו.