אדריאנו עומד על ברכיו בין רגליי, מביט בעיניי במבט אפל, גלגלי המוח שלו עובדים ומאיימים להעלות עשן.
הוא קם על רגליו, מקרב את פניו אליי.
"היית טעימה כל כך", הוא לוחש לתוך שפתיי, "הרטבתי אותך היטב, את מוכנה".
הוא מנשק אותי, דוחף את לשונו אליי בכוח, ידיו חופרות באגני, המפשעה שלו נצמדת אליי קרוב כל כך, אני מסוגלת להרגיש את הבד שרוצה להיקרע ולהרגיש אותי יותר.
לעזאזל, גם אני רוצה.
הוא משחרר את אחיזתו בי, רעש של רוכסן נשמע, הבד עושה תנועות כשאדריאנו נאנח ודוחף את מכנסיו לרצפה.
"אני אהרוס אותך", הוא מנשק את צווארי, "אני אקח ממך את הדבר היחיד שגורם לאלונסו פאריסי לרצות אותך כל כך", הוא נאנח, "לא תוכלי לברוח ממני".
אני נאנחת מפחד כשהוא תופס בצווארי.
"את תהיי כלי המשחק הקטן שלי, בובת החרסינה שלי", הוא מביט בעיניי, "אני אקח ממך הכל, וכשיימאס לי, אני אזרוק אותך מכאן", ידו השנייה מלטפת את איבר מיני.
"אבל לך לא יהיה לאן לחזור", הוא ממשיך, "את תהיי בושה לאביך, אף גבר לא יישא אותך לאישה", הוא מחייך, "הדבר היחיד שתזכרי הוא את הרגע הזה, הרגע בו איבדת את עצמך בגללי", הוא נאנח, "אני אותיר בך חותם, אשאיר בך צלקת... את תהיי שייכת לי, גם כשלא ארצה אותך יותר".
הוא משחרר את האחיזה בצווארי, שתי ידיו תופסות ברגליי ומפסקות. עיניי נסגרות בעוצמה.
"פקחי עיניים", הוא דורש ואני מצייתת.
"את תסתכלי בתוך עיניי, לא תורידי את מבטך ממני בזמן שאני מחלל אותך", הוא מצווה עליי, "כך לא תוכלי לשכוח למי את שייכת".
אני שותקת.
"ספרי לי, העלמה ארוביו", אני מרגישה את איבר מינו לוחץ על הפתח שלי, "למי את שייכת?"
אני לא מסוגלת לענות.
"למי את שייכת, אליינה?!" הוא צועק.
"אני שייכת לך, אדריאנו", אני עונה לו.
הלחץ למטה מתגבר, אני מרגישה את עצמי נפתחת.
בתנועה מהירה הוא מסיים את המלאכה, קבור עמוק בתוכי, צמוד אליי יותר מאי פעם, יותר ממה שחשבתי שאפשרי. הכאב מפלח אותי, אבל אני לא סוגרת עיניים.
"פאק", הוא ממלמל, "הזין שלי בטח אדום עכשיו כל כך", הוא מחייך וזז קצת אחורה, מסתכל מטה כשהוא עדיין בתוכי.
"הביטי מטה, אליינה מליסה ארוביו", הוא אומר את שמי בצורה מגורה, "הביטי מטה, הסתכלי מה עשיתי לך".
אני מורידה את ראשי ונחנקת מהבהלה.
דם.
כל כך הרבה דם עוטף את איברו שעדיין נעוץ בי חזק.
"זה יפייפה, נכון?" הוא מחייך אליי ברוע, "הדרך בה את סימנת אותי, בדיוק כפי שאני עכשיו מסמן אותך".
הוא דוחף את עצמו פנימה שוב, חזק יותר, הכאבים מתגברים מרגע לרגע.
"זה כל כך טוב", הוא נאנח והתנועות מתגברות.
לעזאזל, זה באמת מתחיל להיות טוב.
זה לא טוב, זה מדהים.
זה לא מדהים, זה מושלם.
אני מתפתלת, מתכווצת, משתגעת ממה שהוא עושה כאן.
"אדריאנו", אני גונחת אליו.
"אני מרגיש אותך מתקרבת, את רוצה להתפוצץ נכון?"
הוא קורא אותי כל כך טוב.
אני מתפוצצת בצרחה אדירה, הוא צורח ביחד איתי.
הוא מפסיק לזוז.
מה זה אומר?
אנחנו מתנשמים עמוק, מהר, הוא מביט בי ברוגע.
"לכי להתקלח", הוא מצווה, מביט בי במבט אכזרי, "את מטונפת".
YOU ARE READING
בובת חרסינה
Любовные романыאליינה חונכה מגיל צעיר למורשת של מכירת בנות לכל המרבה במחיר. היא הובטחה לאלונסו פאריסי לפני שנים רבות. אביו של אלונסו פאריסי הסתכסך עם בני משפחת אייס, וכשהם שומעים על החתונה המתקרבת, רעיון הנקמה נראה קרוב מאי פעם. אז למה דווקא עכשיו, אדריאנו אייס לא...
