"הכלבה לא אוכלת", כריסטופר אומר לי כשאני מביט במצלמות האבטחה מהחדר שלה.
מהיום שהגיעה, הסתכלתי בה. למדתי את התנועות שלה, את הבעות פניה, אני מרגיש כאילו אני כבר מכיר אותה.
ראיתי אותה ישנה, מתקלחת, מחפשת תעסוקה או דרכי מילוט.
ממש כמו חיית מחמד.
"אני יורד אליה", אני לא מביט בו מאחוריי, רק מסתכל במצלמה.
"הייתי שם, היא עקשנית" הוא אומר לי.
אני יודע.
ראיתי מה הוא עשה לה.
היא ממש נבהלה.
אבל היא לא ויתרה, לא הסכימה לאכול.
ילדה קטנה ולוחמנית.
"אני גם רוצה לנסות", אני קם על רגליי, עיניי עדיין על המצלמות.
אני יוצא מחדר הבקרה וצועד במסדרון האחוזה.
אני וכריסטופר הסכמנו לשכן אותה בחדר האורחים המרכזי, רק ששמנו שם שרשרת כדי לכלוא אותה בארבעת הימים בהם הייתה רדומה.
אני עומד מול דלתות הפלדה הגדולות ופותח אותן בשקט.
היא עומדת מולי, היא מביטה אל החלון, אני רואה רק את גבה.
"באת לסיים את העבודה?" היא שואלת.
"באתי לדאוג שתאכלי", אני עונה.
לשמע קולי היא מסתובבת, מביטה בפניי.
"אתה", היא המומה, "אתה הבאת אותי לכאן!" היא צועקת.
אני מתקרב בשקט וסוגר את הדלת אחריי, מביט בה כשהיא רועדת מהתנועות שלי.
"נכון", אני עונה.
"למה?" היא שואלת, עיניה נוצצות מדמעות.
אני טופח על מיטתה, מצווה עליה לשבת.
היא עושה זאת בחשש, אך בסוף מסכימה.
אני זז ומביא את המגש עם האוכל שהוגש לה קודם לכן.
אני נועץ את המזלג בפסטה ומסובב.
"פתחי את הפה", אני מצווה. היא לא ממושמעת.
"לא אענה לשאלותייך אם לא תאכלי", אני אומר.
היא פותחת את פיה ואני מכניס את המזלג מלא הפסטה לתוך פיה לאט.
"זה טעים לך?" אני שואל. היא מהנהנת אליי.
"למה חטפת אותי?" היא שואלת בזמן שאני מסדר מזלג נוסף.
"נקמה", אני עונה לה, "נקמה בפאריסי".
היא פותחת את פיה כשאני מקרב את המזלג לפיה, אוכלת ומדברת תוך כדי, "מה הוא עשה?"
"החשבון בינינו פתוח, ואת תסגרי אותו", אני פותח את בקבוק המים ושם אותו על שפתיה.
"שתי", אני מצווה, מרים את הבקבוק והיא גומעת את הנוזל בשקיקה.
YOU ARE READING
בובת חרסינה
Romansaאליינה חונכה מגיל צעיר למורשת של מכירת בנות לכל המרבה במחיר. היא הובטחה לאלונסו פאריסי לפני שנים רבות. אביו של אלונסו פאריסי הסתכסך עם בני משפחת אייס, וכשהם שומעים על החתונה המתקרבת, רעיון הנקמה נראה קרוב מאי פעם. אז למה דווקא עכשיו, אדריאנו אייס לא...
