פרק 4 - אליינה

1.1K 28 4
                                    

אני פוקחת את עיניי בהפתעה.

נרדמתי מוקדם אתמול בלילה, מיד אחרי המקלחת שלי.

חשבתי על אדריאנו.

עקצוצים הופיעו בין ירכיי.

הצורה בה האכיל וניקה אותי, טיפל בי כאילו אכפת לו.

ואז הפנה לי גב ואמר שאני רק השבויה שלו.

דלת החדר נפתחת, אך בחוץ חשוך ולא רואים מי זה.

אני מעמידה פני ישנה, מזייפת נשימות חזקות.

צעדים כבדים מתקרבים אליי, מישהו מתיישב לידי ונוגע בראשי.

"אני יודע שאת ערה, בובת חרסינה קטנה שלי", קולו של אדריאנו לוחש אליי.

אני פוקחת את עיניי ומסתובבת אליו.

"למה באת?" אני שואלת.

"המחר הגיע, אז באתי", הוא מראה לי מה השעה.

ארבע לפנות בוקר.

הוא לובש מכנסיים ארוכים, נטול חולצה או נעליים.

"זוזי" הוא מצווה ואני זזה מעט.

הוא נכנס למיטה, לידי, מלטף את גופי העירום בידו.

"השמועות אומרות שאת בתולה", הוא אומר לי.

"זה לא עניינך", אני מנסה להיות קרה אליו.

"זה אומר שכן", הוא מחייך, "ספרי לי, העלמה ארוביו, מדוע?"

אני נושמת אוויר, "כי זה יכאב, ואני צריכה לעשות את זה כדי להביא ילדים".

הוא מביט בי, "מה אמרת?"

"הדברים האלה", אני מגמגמת, "זה כואב, בגלל זה יורד דם".

הוא מנשק את צווארי, "זה הכל?" הוא שואל.

"אימי אמרה לי שאסור לי לתת לאף גבר להכאיב לי, מלבד לבעלי".

הוא מסתכל בי במבט מופתע.

ידו מטיילת מטה, מתחת לשמיכה, מגיעה אל מעבר לבטן שלי.

"מה אתה עושה?" אני שואלת בחשש.

"מראה לך כמה שיקרו לך כל החיים", הוא מעביר את אצבעותיו בעדינות על האיבר הכי טהור שלי.

"איך זה מרגיש?" הוא שואל.

"זה נעים", אני נאנחת בשקט.

הוא משפשף בתנועות מעגליות, מעלה ומטה.

"זה טוב", אני נאנחת אליו.

"זה יכול להיות יותר טוב, העלמה ארוביו", הוא מחייך אליי.

הוא מחכך את ידו באיברי עוד כמה שניות, ואז מכניס אליי את האצבע שלו.

"פאק!" אני צועקת.

"לא ידעתי שילדה תמימה כמוך יודעת לקלל", הוא צוחק ומזיז את ידו בתוכי.

משהו קורה לי בבטן, בין הרגליים, אני רועדת, זה מרגיש כאילו אני עומדת להתפוצץ.

"אדריאנו!" אני צועקת ומתפוצצת.

הוא מחייך אליי אחרי הפיצוץ.

"זו הייתה אורגזמה", הוא מספר לי, מלקק את אצבעותיו, "וככה סקס אמור להרגיש".

ככה זה צריך להיות?

זה לא כאב, זה היה נעים.

זה לא משנה. אני צריכה להישאר בתולה, עד שאלונסו ייקח אותי.

אלונסו לא ישלם אם אני לא בתולה.

אבל אני לא נמשכת לאלונסו, אפילו לא בכלל.

אבל אדריאנו... אדריאנו כל כך יפה, הוא מלטף אותי אחרי האורגזמה שהייתה לי, הוא הראה לי דברים שלא ידעתי שקיימים.

"אל תלך", אני מבקשת ממנו, משעינה את ראשי על החזה שלו.

"אני חייב", הוא עונה לי, מלטף את ראשי.

"הישאר איתי, בבקשה, רק עוד קצת", אני מחניקה דמעות, "אני כל כך בודדה פה..."

הוא לא מנסה לקום יותר, הוא נשאר במקומו.

"תודה", אני לוחשת אליו.

"בשמחה", האצבעות שלו בשיערי.

אולי גם הוא נהנה בחברתי.

בובת חרסינהWhere stories live. Discover now