פרק 16 - אליינה

457 22 13
                                    

אדריאנו בוהה בי.

בבקשה, תגיד משהו.

הוא יהרוג אותי.

הוא ישתגע ויהרוג אותי.

אולי כדאי שזה מה שיקרה.

אני לא רוצה להמשיך לחיות עם התחושה הזו, המועקה הזו, הגוש הזה בגרון.

"את... את שכבת עם אחי?" הוא שואל לבסוף.

"אני מצטערת", אני לוחשת.

"אני לא מבין למה", הוא עדיין המום.

"הוא פשוט זרק אותי על המיטה ועשה את זה", אני מספרת לאדריאנו, "זה כאב. זה לא היה נעים. סבלתי מכל רגע".

הוא מביט בי רגע נוסף.

"אחי אנס אותך?" הוא שואל לבסוף.

"מה זה אנס?" אני שואלת בחזרה.

"הוא הכריח אותך לשכב איתו?" הוא שואל.

"כן", אני לוחשת.

הוא מביט בי, המום מהמצב.

"בבקשה, תגיד משהו", אני דומעת.

הוא לא עונה.

"תגיד שאתה כועס, תגיד שאתה עומד להרוג אותי", אני בוכה, "אבל תגיד משהו!"

"למה לא רצית לספר לי?" הוא שואל בשקט.

ידו מלטפת את לחיי, אני נרתעת.

"לעולם לא אעשה לך משהו שלא תרצי בו", הוא מלטף, "אני לא ידעתי..."

"זה לא משנה", אני קוטעת אותו, סוגרת עיניים בכוח, מרגישה דמעות שבורחות.

"זה באמת לא", הוא לוחש אליי.

"תן לי ללכת", אני דומעת בלחש.

"בסדר", הוא לוחש, "מחר אחזיר אותך לאביך".

אני פותחת את עיניי.

"טעיתי ששמרתי אותך פה", הוא מביט בתוך עיניי הכואבות, "אני מצטער".

"מתי?" אני שואלת.

"מחר" הוא עונה, "דבר ראשון בבוקר".

"והלילה?" אני שואלת אותו.

"חבקי אותי לפני שתצאי מחיי", הוא מבקש.

אני נצמדת אליו, מחבקת את חזו.

הדמעות עדיין יורדות ממני, החזה שלו מתרטב, אבל זה לא נראה שזה ממש מפריע לו.

"לילה טוב אדריאנו", אני לוחשת.

"לילה טוב לך", הוא מחזיר, "בובת חרסינה קטנה שלי. יהיה לי קשה בלעדייך".

אני בולעת רוק.

הדמעות ממשיכות לצאת, אבל מסיבה שונה לחלוטין כרגע.

אני מבינה כמה אתגעגע אליו כשלא אהיה מולו.

אבל אני לא מסוגלת להישאר פה. אני לא יכולה לראות את כריסטופר שוב.

הוא מופיע בסיוטים שלי, הכאב הזה, הרעש המרושע שהשמיע כשהוא עשה את זה.

אדריאנו נתן לזה שם.

כריסטופר אנס אותי.

עכשיו אני צריכה להתרחק ממנו, הכי רחוק שרק אפשר.

****

אדריאנו מתעורר כשאני בין ידיו.

זה לא משנה. לא הצלחתי לישון בלילה האחרון, בידיעה שזה הלילה האחרון.

"מתי קמת?" אדריאנו מביט בי.

"עכשיו", אני ממלמלת.

"קומי, נלך לאכול לפני שאת הולכת", הוא לא זז.

אני מתרחקת ממנו לאט.

הוא עדיין לא זז, רק מסתכל עליי.

אני קמה מהמיטה, מתלבשת עם הגב אליו.

כשאני לבושה, הוא תופס בידי.

"בואי נלך", הוא ממלמל ופותח את הדלת.

אני עוקבת אחריו בשקט.

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: Dec 28, 2023 ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

בובת חרסינהWhere stories live. Discover now