פריאל:
עברו כמעט שלושה שבועות מאז שתום עזב.
מיום ליום שעובר אני רק מבינה כמה קשה לי בלעדיו
אני משתדלת לקחת את זה בבגרות ולא להיות מציקה אני רוצה שהוא יהנה בלי ההצקות שלי אבל כמה שאני מנסה לשכנע את עצמי זה קשה,יותר מידי קשה.
הדובי שהוא הביא לי לפני הטיסה לא זז ממני אני ישנה איתו כל לילה אפילו שהריח יורד מפעם לפעם אני בחיים לא אשכח את הריח הזה שאני אוהבת יותר מהכל.
השבועות האלה היו לא קלים בשבילי אבל אני חושבת שהגיע הזמן שאלך לליבי ורום,זכרתי את המשפט שאימו של תום אמרה לי באותו היום.
״כלה שלנו,זה הבית שלך גם אם הוא לא שם.״
הרגשתי שהייתי צריכה ללכת לשם לפני אבל לא הרגשתי מוכנה לזה חשבתי שזה רק יעמיק את הגעגוע שלי אליו,אבל אני חושבת שעכשיו אני מוכנה.
קמתי מהמיטה לקחת מכנס כחול וחולצה לבנה שמתי קצת שפתון לקחתי תיק ויצאתי מהחדר,הלכתי לתחנה וחיכיתי שיגיע האוטובוס כעבור כמה דקות עליתי ושמתי
אוזניות,עברה שעה וירדתי מהאוטובוס בתחנה שהזכירה את הכל,התחנה שתום היה אוסף אותי ממנה תמיד.
ניסיתי לנשום ולהמשיך ללכת, הגעתי לבית ודפקתי על הדלת וברגע ששמעתי את הרגליים הקטנות של ליבי ידעתי שבחרתי טוב לבוא לכאן.
הדלת נפתחה וידיים קטנות חיבקו את רגליי ״ליבלוב״ אמרתי והתכופפתי כדי לחבק אותה והיא נשקה לי על הלחי כמו שעשתה תמיד ״בואי ניכנס ליבלוב״ אמרתי והורדתי אותה מידיי והלכנו יד ביד לאימו של תום
״היי כלה שלנו״ אמרה ולקחה אותי לחיבוק
״היי גברת קריסי״ אמרתי בחיוך קטן
״איך את יפה שלנו?״ שאלה מבין החיבוק
״אני מנסה להיות בסדר.״ אמרתי בכנות
״אני שמחה שבאת,מישהי פה התגעגעה אלייך..״ אמרה
הלכתי לסלון והתיישבתי ליד ליבי
״פריאל?..״ שאלה בלחישה
״כן ליבלוב?״ שאלתי בעודי מלטפת את שערה
״מתי הוא יחזור?..״ מלמלה בבכי
״ליבלוב,את מתגעגעת אליו?״ שאלתי והרמתי אותה אלי
היא הנהנה מבין הדמעות
״גם אני מתגעגעת אליו ליבלוב.״ אמרתי בשקט בעודי מוחה את דמעותיה שזלגו על פניה הקטנות
״בואי ליבלוב,רוצה שנלך ליום כיף ביחד?רק אני ואת?״
היא הנהנה בחיוך קטן והלכנו לשירותים לשטוף פנים
ליבי החליפה בגדים וחזרה לסלון
״פריאל את יכולה לשים לי שפתון?״
שאלה ומי אני שאגיד לדבר הזה לא
״בטח״ אמרתי בחיוך והוצאתי את השפתון מהתיק
״מהמת שלי.״ אמרתי אחרי שמרחתי על שפתייה הקטנות
״נצא ליבלוב?״ שאלתי והיא הנהנה בחיוך ולקחה את ידי
ישבנו בתחנה וחיכינו לאוטובוס ובזמן הזה כתבתי הודעה לגברת קריסי שלקחתי את ליבי איתי קצת
״פריאל״ אמרה ליבי
״כן ליבלוב?״ שאלתי
״אני אוהבת אותו.״ אמרה בלחש
״גם אני.״ אמרתי וחיבקתי אותה
כעבור כמה שעות:
שכבתי במיטה בחדרו של תום
כעבור כמה דקות תום התקשר
״היי יפה שלי.״ אמר בחיוך
״היי״ אמרתי בחזרה
״מישהי בחדר שלי?״ שאל בחיוך ערמומי
״אולי..״ מלמלתי בחיוך
״תשאירי שם את הריח שלך.״ ביקש
״איך הם?״ שאל
״ליבי קצת מתגעגעת אליך.״
״רק ליבי?״ שאל בחיוך
״לא רק היא...״ מלמלתי
״הוצאתי אותה קצת מהבית בשנייה
שהגעתי לפה היא בכתה.״סיפרתי בקצרה
״היית מתקשרת קטנה.״
״זה בסדר היא נרגעה קצת״ אמרתי בלחש
״ומה איתך אישה שלי?״ שאל
״אני מתגעגעת.״ אמרתי בכנות
״למה את לא מתקשרת?״ שאל בשקט
״אני לא רוצה להציק לך..אני רוצה
שתהנה בלי ההצקות שלי.״ אמרתי בלחש
״את אף פעם לא מציקה מלאך.״
״אני אוהב אותך,תתקשרי כל
פעם שאת צריכה יפייפיה.״ אמר ונשק למסך
״אני אוהבת אותך.״ אמרתי ונשקתי למסך בחזרה
ניתקתי את השיחה ונרדמתי במיטה של תום.
YOU ARE READING
המלאך שלי
Literatura Kobiecaהיא נערה בת ארבע עשרה בכיתה ט ההורים שלה גרושים והיא לא בקשר עם אביה היא ואימה לא מסתדרות ובלימודים לא הולך לה והדבר שהכי חשוב לה זה הוא. הוא נער בן חמש עשרה בכיתה י שחקן כדורסל הוא לא מראה חולשה ליד אחרים אבל לידה הוא מרשה לעצמו הוא מזהה מה ע...
