פריאל:
התעוררתי לצלול טלפון שיפשפתי את עיניי ולקחתי את הטלפון מהשידה ששמו של תום הופיע על המסך
״קטנה.״
״מה קרה?״ שאלתי בדאגה בקול בוקר
״פאק,הערתי אותך?״ שאל בבהלה
״כן לא משנה תדבר.״ ביקשתי
״מדבר מדבר״
״אני חוזר.״ אמר את צמד המילים ששיתקו אותי
״מה..מ..תי?״ מלמלתי
״עוד יומיים קטנה שלי,הקדימו את המשחק למחר.״
אמר והמילים האלה גרמו לי להרגיש שעברו שנתיים מאז שהוא נסע אפילו שעבר רק חודש וחצי.
״מלאך?את כאן?״ שאל
״כן כן,אני פשוט לא מעכלת..״ מלמלתי
״עוד קצת קטנה שלי״ אמר
״אני אוהבת אותך,ואני רוצה מדליה מחר.״
אמרתי בגיחוך
״בשבילך הכל קטנה.״ אמר בחיוך
קמתי מהמיטה והלכתי לשתות משהו,חשבתי לעצמי שכדאי שאחזור הביתה קצת לפני שתום מגיע
הכנתי לעצמי קפה הבית היה ריק והנחתי לעצמי שליבי הלכה לגן ואימו של תום בטח יצאה
הנחתי את הכלים בכיור ושטפתי אותם
הלכתי לחדר של תום התלבשתי התאפרתי קצת לקחתי את התיק ויצאתי מהבית לתחנה עליתי על האוטובוס ועצמתי את עיניי
״כזאת כוסית בחיים לא ראיתי.״
״תעזוב אותי בבקשה.״
״תקשיבי למה שאני אומר זונה.״
״תשחרר אותי.״
פקחתי את עיניי וניסיתי לנשום סדיר
הסיוטים האלה נמצאים לי בראש מאז אתמול.
״תרגעי פריאל,זה לא קרה הוא לא
נגע בך זה לא אמיתי זה רק סיוט תנשמי.״
הוצאתי את האוזניות מהתיק שמתי שירים.
כעבור שעה הגעתי הביתה
עליתי במעלית ופתחתי את הדלת
הלכתי לחדר ונכנסתי להתקלח,הרגשתי גמורה אפילו שהשעה הייתה רק אחת עשרה בצהריים החלטתי ללכת לנוח קצת נשכבתי במיטה עם מגבת על גופי ונרדמתי
הסתובבתי לצד השני של
המיטה שהרגשתי ידיים עוטפות אותי
״תום?״ שאלתי בשקט
״קטנה שלי.״
״אני באמת ביידים שלך?״
״את באמת ביידים שלי.״
ליטפתי את פניו
ששמעתי דפיקה בדלת
״פריאל?״ אימי דיברה ופקחתי את
עיניי מבינה שזה רק חלום.
״כן אמא?״ שאלתי בקול
״את ערה?״
״אני נחה קצת.״ עניתי
״טוב חמודה.״ אמרה והלכה
״זה רק חלום פריאל.״
מצטערת שהפרק יחסית קצר לא ממש ידעתי מה לכתוב ואני במחסום קטן אבל מקווה שאהבתם🤍
YOU ARE READING
המלאך שלי
Literatura Kobiecaהיא נערה בת ארבע עשרה בכיתה ט ההורים שלה גרושים והיא לא בקשר עם אביה היא ואימה לא מסתדרות ובלימודים לא הולך לה והדבר שהכי חשוב לה זה הוא. הוא נער בן חמש עשרה בכיתה י שחקן כדורסל הוא לא מראה חולשה ליד אחרים אבל לידה הוא מרשה לעצמו הוא מזהה מה ע...
