When The Wolves Come Out-מתורגם

פרק 5

פרק!
אני ממש אשמח אם תצביעו ותגיבו3>
מצטערת על השעה.
תהנו❤️

-
הם נופלים, מרגישים את שטף האוויר הקר. איכשהו זה כאב יותר מהנחיתה עצמה. הם צוללים היישר למים השחורים והקרים אך לא משחררים אחד את השני בידיעה שאם הם מתו אז לפחות הם מתו יחד. הארי ניסה להילחם נגד הזרם שגורר אותם רחוק יותר ויותר, אוחז בלואי המחוסר הכרה. מתפלל שאהבתו עדיין חיה כששפתיו נצבעו בכחול חיוור והוא לא מרגיש את נשימותיו יותר.

הוא נלחם בכל מה שהיה לו כדי לשחרר מהם את החפצים הכבדים עד שהצליח להגיע לגדת הנהר תוך שימוש במעט הכוח שנותר לו כדי לגרור את לואי איתו. הוא נשכב לידו כורך את זרועותיו סביב האומגה הקטנה ועצם את עיניו זמן קצר לאחר מכן, נותן לתשישות להשתלט עליו. הוא הרים את מבטו לשמיים עד שעיניו נעצמו לאט אבל לא לפני שהביט הצידה לעבר לואי, ועיניו התמלאו בדמעות לאחר שאכזב אותו. לואי שלו נראה שליו והארי תהה אם כואב לו.

הוא עצם את עיניו גם כן, לא רצה לראות את החיים חומקים ממנו יותר.

הזמן חלף לאט ובכאב כאשר לואי סוף סוף פקח את עיניו והסתכל מסביב, אך עצם אותן זמן קצר לאחר מכן כאשר אור השמש פגע בו. הוא הרגיש את הארי ונאנח בהקלה כשמצא אותו אבל ההקלה הזו נעלמה במהירות כשראה אותו מחוסר הכרה, הוא התיישב מהר מדי והרגיש קצת סחרחורת אבל לא היה אכפת לו כשהאלפא שלו לא התעורר. הוא הניח את ידיו על לחייו הקרות ואז התחיל לנער אותו בזמן שהיה כבר בלגן בוכה במחשבות על הגרוע מכל.

"הארי? בבקשה תתעורר... אתה לא יכול להשאיר אותי לבד. הארי בבקשה." לואי התייפח בניסיון למצוא דופק, "יש לנו חיים ארוכים לפנינו... תתעורר!" הוא התייפח, הצליח להירגע כשסוף סוף מצא דופק.

הוא ניסה לעשות משהו, כל דבר, אבל הקור השתלט עליו והוא הבין שגם על גופו של הארי. הוא עטף את עצמו סביבו בניסיון לחמם אותו מעט תוך שהוא מכוון את מבטו על עץ שהבחין שמתחתיו נמצא אחד התיקים שלהם, והוא רצה ללכת אליו. הוא חיכה עד שהארי התעורר כשהוא שמע אותו נאנח, גורם לו להרים את ראשו ולהביט בו כשהוא פותח את עיניו. הירוק בעיניו לא הפסיק להדהים אותו, ואז הכחול הקטן בשילוב איתו, לאחרים זה היה פגם אבל בשבילו זה היה הכי יפה שאי פעם נתקל בו.

"לו.." הארי בהה בו, מחייך כשהניח את ידו על לחיו, "אני מצטער." אמר הארי, הדמעות זולגות על לחייו.

"לא, אהוב. אני הייתי האידיוט שדחף אותך, אני מצטער... אני- הייתי נואש." לואי התחיל לבכות שוב ולחץ נשיקות על פניו של הארי.

"אתה חושב שנהיה שמחים עכשיו?" הארי שאל, "גן עדן לא יכול להיות אכזרי מדי אחרי הכל."

לואי הפסיק לבכות כדי להביט בו בהבעה מבולבלת בזמן שהארי המשיך להסתכל עליו כאילו הוא הדבר הכי טוב שקרה לו אי פעם. הבעתו של לואי נרגעה לבסוף כשהבין מה קורה והוא כרך את זרועותיו סביב הארי, מניח את ראשו על חזהו ושומע את פעימות הלב היציבות שלו.