אדון אכזר

פרק 16

נ.מ לוקאס.
מאלודי.
הכל היה חשוך, גופי לא הגיב לניסיונותיי לזוז.
פקחתי את עיניי אבל הכל היה שחור, סגרתי אותם, והכל היה חשוך.
פתחתי וסגרתי את ידיי בצורת אגרוף, מכה את המשטח שאני עליו.
ניסיתי לשאוף לריאותיי אך זה כאב.
זעקתי בכאב.
שומע רק את קולי, המשכתי לצעוק, מנסה להתפקס.
משקל קל היה עליי, מלטף את פניי.
המשכתי לצעוק, מנסה לחבוט במשטח הקשה.
לא היה היגיון במעשי אך פשוט המשכתי, מנסה להרביץ לפניי מכדי לראות.
המשקל הקל תפס את ידיי, עצמתי את עיניי בחוזקה, ממשיך לצעוק.
הפסקתי לזוז, זה כאב.
התנשמתי בחוזקה, צעקתי בכאב כשמשקל כבד נכנס לגופי, חיפשתי את פניי עם ידיי, משהו מפלסטיק היה על פניי.
צעקתי מתחתיו, ניסיתי לפקוח את עיניי בחוזקה אך זה רק כאב.
הרבה אור, המשכתי לצעוק.
משהו רטוב פגע במצחי ונרגעתי.
הפסקתי לזוז, נשמע רעש, יבבות קטנות, ורעש מכונה.
נבהלתי וחזרתי לצעוק מכדי להשתיק את הרעש.
נשמע עוד צעקה, שתקתי, מקשיב לצעקה בשקט.
הצעקה נרגעה וזה נהיה רק "אה" קטן.
ניסיתי לפקוח את עיניי בשנית, משהו סינוור אותי, ניסיתי להזיז את ידיי לפניי, אך הם לא זזו.
נשכתי את שפתיי בחוזקה.
מאלודי.
צמצמתי את עיניי, יצור קטן היה על גופי, דמעות זולגות מעיניו הכחולות, "אתה... לצעוק שוב?" הוא שאל, שיערו הכהה מסתיר כמעט את שניי עיניו, ידיו הקטנות מנסות למחות את הדמעות שלא מפסיקות לזרום.
"רק... תהיה בשקט" קולי יצא צרוד מהצעקות.
"אני מצטער" הוא לחש.
"אפשר..." הזזתי את ידיי הכבדות והנחתי אותם על פניי, מנסה להוריד את מסיכת הנשימה.
הוא עזר לי להוריד אותה.
"הירו בסדר, הוא עכשיו ישן" מאלודי עדכן.
"אלוהים יכול לקחת אותך בתור מלאך, אתה ממש מסנוור" ניסיתי לחייך אך זה כאב בריאותיי.
"אני אלוהים" הוא צחקק, דמעות ממשיכות לזלוג על לחיו.
ניסיתי להתיישב, הוא מיהר להשכיב אותי.
"אל תזוז, יכאב לך" הוא לחש, מלטף את כתפיי, גורם לי להאנק.
"למה אתה בוכה, מלאך?" ליטפתי את פניו, מושך קלות בשיערו.
"כי פחדתי שתמות" הוא הניח את ראשו על חזהי.
"סליחה, אדוני, נגמר זמן הביקור, מי שלא משפחה צריך לצאת" רופא נכנס.
"אני צריך לצאת" מאלודי קירב את פניו לפניי והעביר את אפו על אפי.
חייכתי, "הוא בעלי" רק אמרתי לרופא.
הרופא הסמיק, "כן, אדוני" ויצא.
מאלודי פער את עיניו.
"אדיוט!" מאלודי הזדעק.
הרמתי גבה משועשעת.
"מאלודי, תרגע, פשוט לא רציתי שתלך" ליטפתי את שיערו.
הוא עצם את עיניו.
"והפרצוף של הרופא לגמריי היה שווה את זה" נשקתי קלות לאפו.
הוא חייך, מהנהן קלות.
"עכשיו, תישן איתי" דחפתי אותו לידי, הוא נצמד אליי בחוסר מקום, מחבק אותי ואני מחבק אותו, ידו עוברת קלות על גבי והנשימות שלנו מתייצבות.

"מאלודי! בוא לפה" אמרתי בכעס, מנסה לקום.
"אני צריך ללכת" הוא נשק לסנטרי.
"אל תלך" ניסיתי להעמד.
"תשכב!" הוא דחף אותי, התחלתי להשתעל.
"אויש, סליחה, אתה בסדר?" הוא נבהל.
צחקתי, מהנהן, מפיל אותו עליי.
הירו נכנס לחדר בריצה.
"בוא, ילד" הרמתי אותו על המיטה, יושב על רגליי.
"איך אתה מרגיש?" ליטפתי את שיערו.
"קצת כואב לי פה" הוא ליטף את חזהו.
"אתה רוצה נשיקה?" חייכתי, נושק לחזהו.
הוא צחקק, נושק ללחיי, מלטף את סנטרי שהתמלא בזיפים מיומיים בלי גילוח.
"מאלודי, אתה יכול לגלח ולקלח אותי?" שאלתי בחיוך.
"האנשים פה לא מסכימים לי להתקלח, הם לא רוצים שאני אקום מהמיטה" גלגלתי את עיניי.
מאלודי צחקק, "מה גורם לך לחשוב שאני רוצה שאתה תקום?" הוא גלגל את עיניו היפות.
חייכתי, "אתה זה שישן איתי" משכתי בכתפיי.
"קדימה מאלודי, תעזור לי להגיע למקלחת" הוא עזר לי לקום, ואני נשען עליו בכל משקלי.
הוא הזעיף את פניו, נכנס איתי למקלחת, "הירו, אתה רוצה להתקלח איתנו?" הצעתי לו, הוא הנהן בשמחה, נכנס איתנו.
התקלחנו בבוקסרים, גורמים למאלודי להתקלח איתנו.
צחקתי, "תרגע, ילד" ליטפתי את שיערו, הוא שטף את שיערי מהשמפו והמרכך והוריד את בוקסרו של הירו, מייבש את גופו במגבת גדולה.
חייכתי, "תייבש גם אותי" התלוננתי.
הוא גלגל את עיניו, מלביש את הירו בבגדים נקיים ושולח אותו חזרה למיטה.
"בוא, חתיך שלי" הוא חייך, עוזר לי להוריד את הבוקסר מגופי.
"כואב לך?" הוא העביר את אצבעו על פצעי בחזהי.
הנהנתי קלות, הוא העביר את אצבעו על זרועותיי השריריות, מעביר את אצבעו לאורך הוריד על כל זרועי.
חייכתי, הוא ייבש את גופי, מלביש לגופי בוקסר כחול נקי ומכנסיי טרנינג אפורות, משאיר את חזהי חשוף, מנקה את פצעי ומלפף סביב חזהי תחבושת חדשה.
נאנחתי, "חבל להסתיר את היופי הזה" חייכתי, הוא גלגל את עיניו, נושק לצווארי, נושך אותו קלות.
ליטפתי את שיערו, נושק למצחו.
הוא חייך, מתרחק מעט, שם לגופי סוודר כחול פתוח, חושף מעט מבטני והתחבושות.
הוא החליף גם כן לבגדים נקיים, מביא קצף גילוח וסכין.
חייכתי, "אל תזוז" הוא מרח את הקצף על לחיי, חותך בזהירות את השיער מפניי.
"אתה יודע שאתה יפה?" שאלתי בחיוך, הוא הנהן קלות.
צחקתי והוא התרחק מעט עם הסכין.
"תזהר שאני לא אחתוך אותך בטעות" הוא אחז בסנטרי, בלעתי חיוך, שותק.
"כואב לך גם?" שאלתי בהיסוס, בוחן את פצעיו על גופו הקטן.
הוא נענע בראשו, הרמתי גבה.
"היה כזה... מגן, ששמר עליי" הוא הסביר, חייכתי.
"אני כנראה פספסתי אותו כי זינקתי עליך" אמרתי, קורץ לו.
הוא פער את עיניו, "הגנת עליי עם הגוף שלך?!" הוא הזדעק.
הנהנתי קלות, "אתה אדיוט! היית יכול למות! אתה אדיוט!" הוא צעק בכעס, חובט קלות בכתפי.
חייכתי, "מלאך קטן, תרגע, אני בחיים" נשקתי קלות לידו על לחיי.
הוא נאנח, "נפרדתי בטלפון מתומאס" הוא לחש.
חייכתי, "אתה רוצה גלידה?" שאלתי בחיוך, הוא גלגל את עיניו, "יופי, רק היום: הומו מזדיין עם מלא כסף, בחינם" הוא פרע את שיערי.
צחקתי בקול, "אתה מוכר אותי?" הוא התיישב על רגליי, הוא נענע בראשו.
"קוראים לזה למסור, זה בחינם וזה לנזקקים" הוא הסביר.
חייכתי, "אז כנראה אני צריך להשאר איתך כי אתה זקוק לי" נשקתי לשפתיו.
הוא חייך, מהנהן קלות.
"או שאתה זקוק למלאך חתיך ומסנוור בחיים שלך?" הוא הציע בחיוך, "כנראה" הצמדתי את שפתינו, "תהיה שלי, מאלודי" נשכתי קלות את שפתיו.
הוא הנהן קלות, נושק לצווארי, נושך אותו ומשאיר עליו את סימניו, הוא הוריד את ידיו לחזהי, מלטף את שריריי בטני, איבר מיני טופח בתוך הבוקסר והטרנינג.
"אתה עם אקדח?" הוא הניח את ידו על איבר מיני ואז פער את עיניו.
צחקתי, "אני לא נוהג להחביא אקדח באזור המפשעה שלי, אם זה מה שאתה שואל" חייכתי, יורד לצווארו, נושך אותו קלות, משאיר עליו את רוקי מלקק אותו, מניח את ידי בחיקו, ואז אני עוצם את עיניי בכאב.
"אל תזוז, שלא יכאב לך" הוא לחש, חייכתי, "אתה שווה את זה" הנחתי את ידי על לחיו ואז נאנקתי, והחזרתי את ידי לחיקו.
"תשכח מזה, אתה לא שווה את זה" חייכתי, הוא צחקק, מצמיד את מצחנו אחד לשני, מלטף את שיערי הרטוב.
"אני אוהב אותך" לחשתי בחיוך, דמעות התחילו לזלוג על לחיו בקול.
צחקתי, הוא הסמיק, מכה קלות את כתפי, "שתוק, אדיוט, גם אני אוהב אותך" הוא הצמיד את שפתינו, חייכתי לנשיקה, מחדיר את לשוני לפיו.
דמעותיו זולגות על לחיו ואז על לחיי.
ליטפתי את לחיו, מעביר את אפי לאורך לחיו ואז על צווארו.
הוא אחז בשיערי, מלטף אותו קלות, מנקה את פניי מקצף הגילוח במים ועוזר לי לחזור למיטה.
"ילד, בוא לפה" קראתי להירו, מאלודי התיישב על ברכיי.
צחקתי, "התכוונתי להירו" הוא הסמיק, מגלגל את עיניו, "ידעתי את זה, פשוט רציתי להתיישב עליך" הוא סינן בכעס.
צחקתי בקול, נשכב על המיטה.
"אתה רוצה שאני אחבוש לך?" מאלודי הביא עזרה ראשונה, הירו התיישב לידנו.
הורדתי את חולצתו ומרחתי משחה קרה על פצעיו.
"הביאו לך תרופות?" פרעתי את שיערו.
הוא הנהן, "יש רופאה, היא מפחידה!" הוא התלונן, חייכתי, מחבק אותו.
רופאה בעלת שיער צבוע אדום עם עיניים שחורות ופנים חדות נכנסה לחדר, "זאת! היא המכשפה בעמי וטמי!" הוא ילל, מתחפר מתחת לשמיכה, מחבק את רגלי.
צחקתי, "אל תדאג, נשמור עליך" מאלודי ליטף את גבו.
"אני מצטערת, סיפרתי לו את הסיפור של עמי וטמי, ועכשיו הוא פוחד ממני" היא התנצלה, מסמיקה מעט.
חייכתי, מרים את הירו לבטני, נאנק מעט.
"בואו נלך לאכול" נעמדתי, נעזר במוט אימפוזיה.
"שב" הרופאה הגישה לי כיסא גלגלים, "אני בסדר, יכול לעמוד" ניסיתי, מאלודי חייך, דוחף אותי לשבת, הירו יושב על ברכיי.
"לך לא כואב כלום?" שאלתי בדאגה, הוא נענע בראשו.
"טנק הגן עליי" הוא נשק קלות לשפתיי.
חייכתי.
יצאנו מהחדר, מחכים למעלית.
עוד בחור נעמד לידנו, "אני שונא בתי חולים" סיננתי בכעס, מאלודי ליטף קלות את שיערי.
המעלית הגיעה ונכנסנו, נדחפים עם עוד אנשים ועגלה של תינוק.
הירו התחיל לבכות מלחץ.
ניסיתי להרגיע אותו, "הירו, מה אתה רוצה לאכול?" מאלודי ניסה להסיח את דעתו.
"צ'יזבורגר!" הוא אמר בהתרגשות.
חייכתי, "הרופאה אמרה שאתה צריך לאכול דברים רכים" הסברתי, "פיצה?" הוא הציע, נענעתי בראשי, "גלידה!" הוא צעק בהתרגשות, הנהנתי, צוחק.
"אתה גם רוצה גלידה, מלאך?" שאלתי בחיוך.
הוא הנהן קלות, מלטף את צווארי קלות, נשען על כיסא הגלגלים.
ירדנו לקומה הראשונה והדלתות נפתחו, כולם שופכים את עצמם החוצה, האישה עם העגלה נתקעה בדלת ומאלודי עזר לה לצאת, מוציא אותי איתו.
"לוקאס וגאס! אומייגאד!" בחורה צעקה בהתרגשות.
נבהלתי, "לעזאזל, בוא נברח" סיננתי.
"אפשר לעשות איתך סלפי?" היא שאלה בהתרגשות.
"גברתי, את לא רואה שהוא גוסס? קצת התחשבות" מאלודי אמר בכעס, היא הסמיקה.
"סליחה" חייכתי, מתאפק לא לצחוק.
"אתה חמוד" ליטפתי את ידו קלות.
הוא גלגל את עיניו.
הירו נשען על חזהי, מכאיב לי מעט ואני מרים אותו מעט.
הוא סגר את סוודרי, משאיר מעט פתוח בצווארון.
נשקתי ללחיו.
אנשים התחילו לצלם אותנו כשעברנו, התעלמתי.
"הנה גלידה!" הירו אמר בהתרגשות, מצביע על גלידרייה בתוך בית החולים.
"אני יכול לעמוד? אני מרגיש אדיוט" עצרתי עם רגליי את מאלודי, "תשאר לשבת, שלא תפגע בעצמך" הוא ניסה לחזור להסיע אותנו, חייכתי, נעזר במוט ונעמד, הולך לצידו של מאלודי.
הוא גלגל את עיניו.
הנחתי את הירו על הכיסא ונשענתי מעט על מאלודי.
הוא הרים גבה, הגיעו פפארצי לבית החולים, סיננתי קללה.
"נתעלם וזה יעלם" מאלודי הניח יד אחת מסביב למותני, תומך בי לא ליפול.
"אדוני! איך אתה מרגיש לגביי מוות ג'סיקה?" מישהו תקע מיקרופון בפניי.
לא הגבתי, הירו הרים גבה, "אבא" הוא הרים את ידיו והרמתי אותו.
"איפה אמא?" הוא לחש לאוזני.
"היא... אתה זוכר שסיפרתי לך שהיא מאוהבת באלוהים?" שאלתי בחיוך, הוא הנהן קלות, "אז היא הלכה לפגוש אותו, והיא מאוד אוהבת אותו אז היא לא תחזור" הסברתי, בולע דמעות.
הוא פרץ בבכי, מחבק את צווארי.
ליטפתי את גבו, "אני לא אפגוש אותה שוב?" הוא שאל בכעס, הנהנתי קלות.
"אבל היא לא אמרה לי ביי!" הוא אמר בכעס, בועט בשרירי בטני עם רגליו הקטנות.
"היא לא הייתה יכולה, היא הייתה צריכה ללכת" הסברתי, מלטף את לחיו.
הצלמים הסריטו את דבריי.
נאנחתי, "בוא נלך לאכול גלידה" הנחתי את ידי על כתפו של מאלודי, מגיעים לגלידרייה, נכנסים.
"איזה גלידה אתה רוצה?" שאלתי את הירו.
"דרדסים! ובובספוג!" הוא אמר בהתרגשות, "מנגו ומסטיק, שניי כדורים" אמרתי לקופאית, היא הנהנה, מביאה גביע ומכניסה לתוכו שניי כדורים גדולים.
"ואני רוצה... כרמל מלוח" מאלודי אמר בהתרגשות.
חייכתי, "ולך משהו אדוני?" היא פנתה אליי.
"תוסיפי לכרמל מלוח כדור מנגו" פרעתי את שיערו של מאלודי.
הוא גלגל את עיניו.
חייכתי, היא הושיטה לנו את הגביעים, הירו הוסיף סוכריות צבעוניות קטנות על הגלידה שלו וצחקק.
חייכתי, לוקח שניי כפיות קטנות, מאלודי עטף את הגלידה עם לשונו המחוררת.
נשכתי את שפתי, "תזהר שאני אוכל אותך במקום איתך" פרעתי את שיערו הכהה, הוא הסמיק, מגלגל את עיניו.
לקחתי ביס קטן מגלידת המנגו והוא לקח אותה מהכפית, הזעפתי את פניי, הוא צחקק.
אחזתי בידו שאחזה בגביע הגלידה והכנסתי את הגלידה לפי.
הוא פער את עיניו קלות, מנסה להרחיק את ידו מפי.
חייכתי, מחזיר לו את הגלידה שלו.
הירו לקק את הגלידה שלו לאט, מתענג על כל לק.
חייכתי, פורע את שיערו.