אדון אכזר

פרק 14

נ.מ לוקאס.
הפעלתי את הפלייליסט my love בספוטיפיי, משמיע את השיר rise של Boyce avenue, מתופף על ההגה לפי הקצב.
הירו נענעה את ראשו בקצב, מצחקק.
חייכתי, פורע את שיערו.
"מאק באמת מתגעגע אליו?" הירו שאל בהיסח הדעת, "כן, בגלל זה הוא מחבק אותי" חייכתי.
"כשהיינו ביחד מאק שנא אותי, הוא תמיד קינא בי שאני עם הבעלים שלו, אתה מבין?" חייכתי.
הוא צחקק, "למה לא הבאנו אותו איתנו?" הוא המשיך לשאול.
"לא היה זמן לעבור בבית" הסברתי.
"אתה חושב שמאלודי השתנה?" הוא שאל בתמימות.
נענעתי בראשי קלות, "אני מניח שהוא נשאר אותו מלאך רגזן ויפה" חייכתי.
הוא צחקק, "אני אתקשר אליו!" הירו הכריז, לוקח את טלפוני ומתקשר למאלודי.
"שנייה אחת," הוא רק אמר ונשמע רעש.
"חכה רגע!" הוא צעק על מישהו.
"היי" הירו אמר בחיוך לטלפון.
"מי זה?" מאלודי שאל עם קולו הרך.
"קוראים לי הירו, אני בן 4 וחצי" הירו אמר בגאווה.
"הירו?" מאלודי השתנק קלות.
"אתה בסדר?" הירו שאל בדאגה.
"כן, אבא שלך בסדר?" מאלודי שאל בהיסוס, נשמע קינוח אף וקול קטן של בכי.
חייכתי, דמעות מטשטשות את ראייתי ואני עוצר את המכונית בפינת הכביש, מדליק את אורות המכונית.
ודופק את ראשי על ההגה בשקט, דמעות זולגות על לחיי.
"הוא בוכה" הירו לחש לטלפון.
"למה הוא בוכה?" מאלודי שאל, קולו מתייפח בבכי שבר את ליבי, הירו התיישב עליי, מחבק אותי.
ליטפתי את גבו, מתחפר בכתפו.
"כי הוא אוהב אותך הכי בעולם" הירו ענה למאלודי.
חייכתי, נושק למצחו.
"אתה יודע מי אני?" מאלודי שאל, קולו צרוד.
"אבא אמר לי שאתה מלאך, עם שיער שחור ועיניים כמו הים בבוקר, עם גוף יפה ושפתיים מדהימות" הירו צחקק.
בלעתי את רוקי, מוחה את דמעותיי מלחיי ועיניי, חוזר לכביש.
מאלודי צחקק, "הוא סיפר לך למה עזבתי?" מאלודי שאל בהיסוס.
"לא, למה?" הירו שאל בהיסוס.
"הוא מקשיב?" מאלודי רק שאל, "כן" הירו ענה.
"אבא שלו הביא לי כסף בשביל שאני אעזוב, העדפתי את הכסף" הוא הסביר.
"מאלודי, אבא שלי לימד אותי דבר אחד שבאמת חשוב" הירו התחיל, הזעפתי את פניי כלפיו, הוא חייך.
"וזה לזהות שקרנים, אל תוציא את עצמך אנוכי" הירו רק אמר.
"ואם אתה כבר משקר, לפחות אל תבכה" הירו הוסיף, "זה פוגם את כל השקר" מאלודי צחקק.
חייכתי, "עכשיו, איפה אתה ומי פגע בך?" הירו שאל.
"אתה מתנהג כמו אבא שלך" מאלודי יבב בבכי.
"אני יותר חמוד" הירו צחקק.
"אני יכול לריב איתך על זה" מאלודי רק אמר.
חייכתי, "מלאך קטן, איפה אתה?" שאלתי בהיסוס.
"סתם שתדע שאני עדיין שונא אותך. אני אשלח לך מיקום." הוא אמר בכעס.
"הירו, תודה שאתה חמוד" מאלודי אמר בשמחה, "בכיף, משלמים לי על זה" הירו ענה בסרקזם וצחקק.
מאלודי צחק וניתק, שולח לטלפוני מיקום.
הירו חייך, מחבק אותי בחוזקה וחוגר את עצמו.
"תודה, ילד" פרעתי את שיערו הבהיר.
הוא חייך, מפעיל את הפלייליסט והשיר marry you של Bruno mars הושמע בפול ווליום ברמקולי המכונית.
חייכתי, "מתאים" הוא צחקק.
הנהנתי קלות.

הגענו לקניון גדול, יוצאים מהמכונית, הירו אוחז בידי ומקפץ לידי.
לקחתי את טלפוני והכנסתי לכיס האחורי של מכנסיי הג'ינס השחור שלי.
"להרים אותך?" שאלתי את הירו.
הוא נענע בראשו, רץ למעלית, מחכה לי.
חייכתי, לוקח סוודר בשבילו שלא יתקרר ונועל את המכונית, הולך אליו למעלית.
"זה?" הירו הצביע על בחור בעל שיער שחור וזקן ארוך.
חייכתי, מתנצל בפניי הבחור הזר שרק הרים גבה.
הלכנו לאט בקניון, הירו בוחן אנשים ומצביע על אחדים מהם בעלי שיער שחור.
"תלמד את הילד שלך לא להצביע על אנשים!" בחור אחד צעק בכעס.
הנהנתי קלות, "הירו, זה לא מנומס" אחזתי בידו הקטנה.
"אבל אני רוצה למצוא את מאלודי" הוא הזעיף את פניו.
חייכתי, "נמצא אותו, אל תדאג" ליטפתי את שיערו.
הוא הזעיף את פניו, מזיז את ידינו הלוך וחזור, מקפץ בחוסר סבלנות.
"סליחה," בחור בעל עיניים כחולות זהורות, כמעט חייזריות, ושיער שחור מעט ארוך נעמד מולנו, גופו מעט שרירי, מכנסיי ג'ינס שחורות עם קרעים לרגליו, סוודר גדול שחור לגופו העליון ונעליי סניקרס לבנות לכפות רגליו.
כמו שלי.