נכד וולדמורט (עדיין בעריכה)

הארי

אני פרסי ואנבת ישבנו בחדר האוכל של מפקדת מסדר עוף החול,

 דמבלדור ישב מולנו בנינוחות ואכל קרמבו בעוד אנבת מספרת לו בדיוק מה קרה, ופרסי תורם בהערות שהרגיזו את אנבת,

הערות כמו: "נראה היה שהכל אבוד..." או "ואז הוא תפס אותי!" בקול דרמטי מוגזם,

 בפעם החמישית שהוא עשה קול דרמטי אנבת תפסה קרמבו ותקעה לו אותו בפה. והוא השתתק לשארית ההסבר.

כשהם הגיעו לקטע שבו פרסי  מספר לוולדמורט מי אבא שלו הם היססו, לבסוף אנבת נאנחה והסתכלה על פרסי, הוא הנהן אלייה כאילו אישר משהו.

"טוב..." אמרה אנבת "אולי... אולי לא היינו כנים לחלוטין אתכם" היא הסיטה את מבטה לשולחן, "מה זאת אומרת 'לא כנים לחלוטין' " שאלתי והזדקפתי בכיסאי.

"אולי שמתם לב שיש בנו כמה דברים...." התחילה אנבת ועצרה כאילו לא מוצאת את המילה המתאימה, "יוצאי דופן" השלים אותה פרסי 

"יוצאי דופן? אתם? מה פתאום?" אמרתי בציניות " יש לכם חרבות ונשקים, שרביטים עם ליבות נדירות, דברים משונים קורים כשאתם בסביבה ואתם רואים את התראסטלים. אבל יוצאי דופן? שטויות!"

"אני נאלץ לבקש ממך שקט, הארי. תן להם להמשיך לדבר" אמר דמבלדור ולקח קרמבו נוסף מערמת הקרמבואים שעל השולחן.

"טוב זה סיפור די ארוך," אמרה אנבת "אבל בקיצור- טוב, אולי לא תאמינו - זה מסובך-אנחנו.. אנחנו בעצם ... סוג של-" "ילדים של אלים יוונים!" אמר פרסי בבת אחת וקטע אותה.

 "מה?" הוא אמר בתגובה למבט הנוזף של אנבת, "את הסתבכת עם הווידוי הזה! אני רק עזרתי לך קצת" הוא עטה על פניו פרצוף שה תמים.

נעצתי בהם מבט חסר אמון "ילדים של אלים יוונים? אתם בטח צוחקים, אתם צוחקים נכון?" שאלתי, זה מגוחך, הם לא יכולים להיות ילדים של אלים יוונים, אלים יוונים לא קיימים בכלל."

אבל לא נראה שדמבלדור חושב שזו בדיחה, ההפך "ובכן, זה אכן מסביר דברים רבים" הוא אמר "אני מניח שאתם ממחנה החצויים, נכון? מסרו לכירון דרישת שלום, לא ראיתי את הקנטאור הזקן הזה כבר המון זמן." הוא חייך 

אנבת ופרסי נראו המומים "אתה מכיר את כירון? ואת מחנה החצויים? איך? ממתי? ידעת גם עלינו?" הציף אותו פרסי בשאלות 

"אה, כירון ואני חברים וותיקים, פגשתי אותו פעם, והתארחתי במחנה. אני לא זוכר מה בדיוק קרה שגרם לי לפגוש אותו.

 אבל פגשתי אותו ושמרתי על קשר, הוא סיפר לי את כל הדברים על חצויים. כירון הוא קנטאור יוצא דופן ביותר אתם יודעים." לרגע נראה שהוא שוקע בזכרונות, ואז הוא התנער ונגס בעוגייה של הקרמבו

"אממ,  מישהו מתכוון להסביר לי את כל העניין על חצויים, אלים יוונים וכל השאר? " שאלתי. אנבת הסבירה לי על האלים ועל חצויים ומפלצות, כשהיא סיימה להסביר הסכמתי עם דמבלדור, זה באמת מסביר המון דברים.

שמעתי רעש מוזר פתאום מגיע מהאח, הסטתי לשם את מבטי כדי לראות מה קורה שם , 

 האש באח החלה מתנוענעת באופן מוזר, הגחלים הלוחשות השמיעו פצפוץ מוזר, וכמעט חטפתי התקף לב כשראש הופיע בתוך האח, מעולם לא הצלחתי להתרגל לזה.

להפתעתי, מי שהופיעה באח לא היה מישהו מהמסדר או אחד מבני משפחת וויזלי או משהו כזה, זו הייתה טרלוני. "סיביל, מה את עושה באח?" אפילו דמבלדור נשמע מופתע.

עשן ירוק נפלט מפיה של טרלוני, מעולם לא ראיתי אותה עושה את זה בעבר. פרסי ואנבת נראו נחרדים. היתה לי הרגשה שהם יודעים מה יקרה עכשיו.

" הנבחר לחיים שבחיים נשאר/וחצוי שהחלטה משנת גורלות בחר/עם שרביט תאום שבו יש נוצה/והחרב המקודשת שבידיו של הרקולס עברה/אותם יצליבו ואז יפעלו כאחד/ואת בן האלמוות יביסו ביחד/אך יתכן שזה אינו סופו של הסיפור/ אם לא תפעלו כולם ביחד הוא לא יהיה גמור."

אמרה טרלוני בקול עמוק שאינו שלה, ואז היא מצמצה ופערה את עיניה בתימהון, "אלבוס, מה אני עושה באח שלך? אני זוכרת רק שהלכתי להביא לי קצת שרי מה-" היא הפסיקה לדבר כשהבחינה בי באנבת ובפרסי "אני פשוט.. אלך לי." היא מלמלה ונעלמה בלהבות האח.

פתחתי את פי ואמרתי את מה שכולם חשבו "מה. זה. היה?"

הי, טוב, לא פרסמתי המון זמן, אז ניסיתי להוציא את המיטב מהפרק הזה. מקווה שאהבתם. תודה רבה לכל מי שכתב לי תגובות, זה כזה מעודד ונותן מוטיבצייה לדעת שמישהו באמת קורא את זה, וגם טורח לכתוב ביקורת ותגובות, וזה תמיד מרגש לקרוא אותם. אז תודה