נכד וולדמורט (עדיין בעריכה)

אנבת ופרסי (נקודות מבט של שניהם)

מוקדש ל@annabethsophie12345 (אין לי מושג איך מתייגים)

נ"מ אנבת

עברו שבועיים ו3 ימים מאז שהעבירו אותנו לבתים המאובטחים, ההורים של נימפדורה נחמדים

 ופרסי מתקשר כל יום,

 (חוץ מב3 ימים הקודמים אבל גברת טונקס אמרה לי שהוא עושה משהו)

 אבל אני בכל זאת משתגעת משיעמום. הלוואי שיקרה כבר משהו מעניין.

טוב אז מסתבר שהמשאלה שלי התגשמה. קיבלתי היום מכתב מאוח שזיהיתי כשייך לינשופייה של הוגוורטס. במכתב היה כתוב:

אנבת צ'ייס היקרה, בעקבות ניסיונו הפזיז של מר ג'קסון לברוח מהמפקדה ולמצוא אותך, (מה שנגמר בזה שמר ג'קסון שבר את ידיו של אחד מההילאים שלנו ושבר להילאי אחר את האף, ואז נפגע משיתוק ושבר את האף בעצמו) אנו מעבירים אותך לבית רחוק יותר מהמפקדה כדי שאדון ג'קסון יבין שאינו יכול לחפש אותך ויוותר על ההחלטה הפזיזה שלו, לצאת ולמצוא אותך לא משנה מה, וכדי שנוכל להוציא אותו מלחש השיתוק שנאלצנו להטיל עליו, כשכמעט החריב את המפקדה בנסיון לברוח. בברכה אלבוס דמבלדור.

נ"ב

למיטב הבנתי הדבר היחיד שמרגיע את אדון ג'קסון ומשכך את התקפי האנרגיה שלו זה עוגיות כחולות של גברת ג'קסון, אם תוכלי לבקש ממנה עוד כמה מאלה נודה לך מאוד. כי בלעדיהם אני חושב שהבית יתמוטט

אוי נו באמת, היה ברור לי שמשהו כזה יקרה.  פניתי לגברת טונקס והראיתי לה את המכתב. "לאן מעבירים אותי?" שאלתי אותה .

גברת טונקס חייכה בחביבות "למיטב הבנתי לבקתת הצדפים, (ה"כ: אני יודעת שבקתת הצדפים עדיין לא קיימת בזמן הזה אבל זה דרוש לעלילה) 

ביל אח של רון וויזלי גר שם יחד עם פלר אישתו" (ה"כ: שוב, אני יודעת שהם עדיין לא התחתנו, שוב זה למען העלילה) 

בקתת הצדפים..  "האם הבקתה הזאת קרובה לים?" שאלתי, "כן, למעשה אפשר ממש לראות את האוקיינוס מהחלון, את תאהבי את המקום" היא אמרה,

 הבנתי מייד שברגע שפרסי יהיה משוחרר מהלחש הוא יבוא, אבל לא אמרתי כלום, זה יהיה על הכתפיים של מי שאמר להפריד אותנו.

עברתי לשם במפתח מעבר, זו היתה בקתה יפה על הסלעים שמעל הים, אוהו פרסי עומד להופיע פה מהר מאוד.

נ"מ פרסי

הייתי משותק במשך 3 ימים בערך, רק בגלל שניסיתי לצאת מהבית הזה (טוב.. אולי גם ניסיתי למוטט אותו אבל מי זוכר?) .

 התגעגתי בטירוף לאנבת, כי לא יכולתי להתקשר אלייה באיריס נט כשאני משותק.

ואז דמבלדור הגיע, הוא שלח בי מבט והתחיל לדבר "מר ג'קסון, שלחנו את אנבת צ'ייס למקום רחוק, אין טעם שתחפש אותה,

 כי לעולם לא תמצא אותה בלי דרך לדעת את מיקומה. אני משחרר אותך מהשיתוק, שחרר" הוא כיוון אלי את שרביטו 

והרגשתי איך האיברים שלי נרפים, הזזתי אותם בקושי, אחרי שלושה ימים של שיתוק הם היו די רדומים

הישרתי מבט לדמבלדור "לעולם אל תגיד לעולם לא" אמרתי ורצתי למקלחת, מפתיע אותם

ולא, זה לא היה כדי להתקלח. נעלתי את הדלת מאחורי והוצאתי דרכמה מהכיס, יצרתי רסס מים וזרקתי לתוכו את הדרכמה.

 "איריס, אלת הקשת בענן קבלי את מנחתי והראי לי את אנבת באממ.. דמבלדור יודע איפה" המצאתי את הקטע האחרון. אנבת הופיעה בקשת, שמעתי צעדים מתקרבים לדלת.

מיהרתי "אנבת איפה את?" אמרתי בדחיפות מסיט את מבטי לעבר הדלת "בבקתת הצדפים! זה ליד הים" היא אמרה ונעלמה "אלוהומורה!" שמעתי את קולו של אחד ההילאים, והדלת נפתחה

נעצתי בהם מבט מתריס "מה אתם רוצים?" זה לא עבד עליהם "עם מי דיברת?" אמר ההילאי שאמר את הלחש 

"אל תדחוף את האף שלך ואני לא אשבור לך אותו" אמרתי, רומז על האף השבור של אחד ההילאים שנלחמו מולי, שלא נרפא עדיין כי לעומתי, אין לו נקטר ואמברוסייה

הם הזעיפו פנים והלכו לדמבלדור, כנראה לדווח, לא יודע ולא אכפת לי, ניצלתי את זה ופתחתי את החלון, 

בעוד ההילאים עדיין במטבח ירדתי בקפיצה, זה היה רק 2 מטר, נחתתי על הרגליים והצלחתי לא לשבור אף עצם.

רצתי וניסיתי להרגיש אם אני קרוב לים. אני צריך להגיע לשם כמה שיותר מהר, לפני שההילאים ישימו לב שהלכתי. החלטתי להמר,

 עצמתי את עיני והרגשתי את המשיכה המוכרת בבטן, רגע לפני שהגלים עטפו אותי ומשכו אותי אל הים.

ניווטתי את הגלים אל בקתת הצדפים הזאת שאנבת אמרה שבה היא נמצאת, לא היה לי מושג איפה היא. ניווטתי לפי החושים בלבד

מצאתי את הבקתה. וראיתי את אנבת יושבת על הסלעים ומביטה אל הים, פרצתי מתוך המים תחתיה ונישקתי אותה בהפתעה, טעות.

 תוך חלקיק שניה הייתי על הרצפה עם הפגיון שלה מוחזק לי מתחת לסנטר. כשהיא קלטה שזה אני היא הורידה את הפגיון ונשפה "פרסי! למה זה היה טוב?!" חייכתי אליה ומשכתי אותה לנשיקה

היא התנתקה ממני לאחר דקות אחדות, "בואי אנבת, בואי נתחפף מפה לפני שהאחרים יגיעו" אמרתי, היא תפסה בי וקפצתי אל המים, קורא לגלים לתפוס אותנו.

הקפתי אותנו בבועת אוויר "אז.. לאן הולכים?" היא שאלה, "אממ.. לא יודע, לא חשבתי על זה לעומק כל כך" אמרתי, 

והיא  קברה את ראשה בידה ביאוש, "קח אותנו למפקדה ההיא, שהיית בה . אנחנו עדיין צריכים לנצח את סבא שלך, רק שהפעם נעשה את זה-ביחד" היא אמרה, חייכתי אליה ופניתי לנווט את הבועה למפקדה