אֵלִי

פרק 3- גרגיר חול

עוטה על עצמי מסכה אדישה וקמה אל זוהר. השעה מאוחרת ואני קוראת על פניה של זוהר שהיא עייפה, והאמת שגם אני. בלית ברירה,
אני נכנסת עם זוהר לחדר שלו.

בבית של אהובה הייתי מבלה הרבה, אבל מעטות הפעמים שביליתי ממש כאן, בחדר שלו. עם זאת, כל פעם כזו נצרבה חזק בזכרון ואפילו יותר חזק בלב.
הגלשן שלו עוד תלוי לראווה על הקיר. הוא ארוך במיוחד כדי שיתאים לרגליו הארוכות קצותיו מחופים בעץ ועליו מצוירים גלים תכולים.
פינת הכתיבה בחדר, שתמיד היתה עמוסה בבלאגן שלו, נקייה ומסודרת להפליא- נקייה מידי.
תצוגת הנעליים שהיתה מתחת למיטה נעלמה, היא היתה ארוכה ומרשימה במיוחד. היו לו מיליון זוגות. תמיד קנה את כל הדגמים החדשים של מותגי הספורט ושלא אזכיר את כפכפי החוף שהיו כמו חול. המיטה שלו מוצעת בסדיני ג'ינס שאהובה שמה, אני עוד זוכרת אותם. הם היו על המיטה בפעם הראשונה שהייתי אצלו בחדר. אני בוהה בהם ונזרקת הרבה שנים אחורה.

"לא! אל תתקשרי ליובל, הוא יהרוג אותי" אני מתחננת לגלי. היא זו שגררה אותנו לבוא אל גביזון השמיניסט, הוא לומד שנה מעליי. הוא ידוע במסיבות שלו. ההורים שלו מנהלים עסקים מעבר לים ובערך כל סופש שני משאירים לו את הבית המפואר שלהם עומד ריק כשהם בעוד נסיעת עסקים.
אבא בדיוק בכנס בגרמניה על הרובוט החדש שיוכנס לחדר הניתוחים אבל כמובן שהוא לא המחסום הכי קשה ששיש לי לעבור. זה יובל. האח הגדול והמגונן מידי שלי. יובל אף פעם לא נתן לי ללכת למסיבות האלה, או למסיבות בכלל. אלא אם אלו מסיבות שהוא נמצא בהן.
היום, יובל חזר גמור לשבת מעוד שבוע מפרך בקורס שלו בצבא. ברגע שראיתי שיובל נרדם על הספה, כמו גופה זו הייתה ההזדמנות שלי להתחמק מתחת לאף שלו. נתתי לגלי אור ירוק, אנחנו הולכות למסיבה.