(תמונה של אריס ^)
"מה לעזאזל קרה כאן?" אבא שלי נבח והסתכל על הספל המנופץ על הרצפה. מבטי התרחק מהמבט של הנערה במהירות.
"אני מצטערת אבא, זה נפל ועכשיו - אממ, היא מכוסה בקפה. אני נשבעת שאנקה את זה." אמרתי והתכופפתי להרים כמה חתיכות. באמת הייתי צריכה ללמוד את השם שלה. השם של המיועדת שלי.
"זה בסדר. אני חייב לחזור לעבודה. כשאני חוזר הביתה המטבח הזה צריך להיות מצוחצח. ותני לילדה המסכנה חולצה חדשה." אבא שלי מלמל, תפס את ארוחת הצהריים שלו ויצא החוצה.
עמדנו שם במבוכה לזמן מה עד שהיא אמרה, "טוב אה, קוראים לי אריס, ואני לא באמת צריכה חולצה.. את יודעת.. כי אני גרה בית ליד?"
"נכון! אה, אני מצטערת על הסווטשירט שלך. את יכולה אה, ללכת להחליף עכשיו." הסמקתי מעט והלכתי לכיוון הארון, תופסת מטאטא. מה לעזאזל? אף פעם לא הסמקתי!
"אה, אני אממ, יכול לעזור לך לנקות את השברים לפני שאני הולכת! זו אשמתי חלקית, אני זאת שפגעה בך עם הדלת. שוב." היא האדימה, לא מסתכלת לי בעיניים.
"זה יהיה נהדר." לא יכולתי להתאפק מאנחת הרווחה שעזבה את שפתי. אפילו לא הבנתי שרציתי שהיא תישאר.
"אז, אריס זה שם מיוחד." מלמלתי וניסיתי לנהל שיחה בזמן שטאטאתי את הכוס והיא ניקתה את השולחן.
"אממ כן," היא ענתה, עדיין מתחמקת בקשר עין.
אריס עזבה אחרי שהמטבח נראה מצוחצח ונקי, כמו שאבא שלי רצה.
זה היה מביך, לנקות בשתיקה. רציתי שהיא תלך כדי שאוכל לחשוב על הדברים, אבל באותו הזמן רציתי שהיא תישאר, וכך גם הזאב שלי. אז כמובן התעלמתי מהזאב הפנימי שלי, ואריס עזבה.
אבל הייתי לסבית? מעולם לא היה לי חבר, אבל זה רק בגלל שחיכיתי למיועד שלי. לא רציתי לשבור לבבות. ואף פעם לא חשבתי אפילו על לצאת עם בחורה.
אבל היא הייתה שם. בת הזוג שלי. זה היה נורא. כלומר, היא לא הייתה נוראית אבל המצב היה! אבא שלי רצה שאזדווג לזכר חזק. והאמת הייתה שלא רציתי להיות נשואה לאיזה אלפא ותיק מלהקה אחרת. רציתי להכיר אותה, רציתי להיות מסוגלת לקרוא לה שלי, ורציתי להיות מסוגלת להגיד לאבא שלי להתמודד עם זה, שלא אכפת לי מה הוא חושב. רציתי את אריס גם אם היא הייתה בת!
אבל לא הייתי מסוגלת לעשות אף אחד מהדברים האלה. וידעתי שזה יהרוג אותי בשלב מסויים.
חזרתי לבית הספר ביום שישי. הגרון שלי עוד קצת כאב, האף שלי היה סתום, אבל החום נעלם וכבר לא הקאתי, אז נאלצתי ללכת לבית הספר. גם כן אמא. היא לא יודעת שאני צריכה את שנת היופי שלי?
שיעורי הבית היו נוראיים, ומורה מעצבן אחד אמר לי שאני לא יכולה לעשות את שיעורי הבית מסיבה כלשהי, אבל הצלחתי לשכנע אותה שכן אחרי קצת חפירה. מיותר לציין שהמורה לא יקבל ממני תודה מיוחדת בזמן הקרוב.
"אני מצטער, אתה לא יכול לעשות את שיעורי הבית כי בלה בלה בלה." לעגתי לה תחת נשימתי, חונקת אותה בשקט במוחי. בדרך כלל הייתי חושבת - אין שיעורי בית? יש! אבל זה יוריד לי את הציון, בהרבה.
ארוחת הצהריים לא הייתה טובה יותר. מכיוון שעדיין הייתי חולה כולם סירבו לשבת איתי, וג'רמי לא היה שם באותו יום.
אכלתי בכעס את הכריך שלי, שאפילו לא יכולתי ליהנות ממנו בגלל החברים שלי. לאחר שסיימתי את האוכל בביס אחרון כועס, התחלתי לשתות את מיץ התפוחים שלי.
כל אותו היום חשבתי על אריס, אבל נראה שלא היו לנו שיעורים ביחד. ואפילו לא ידעתי אם ההפסקת צהריים שלנו היתה באותה שעה. הנחתי את ראשי על השולחן, רציתי פשוט להיעלם.
"את בסדר?" קפצתי לשמע הקול שלה.
"כן, אני בסדר. החברים שלי סתם זונות." צחקתי. ואז התרחבו עיניי. מה אם לא היה לה בנוח עם קללות? אבל לרווחתי היא צחקה.
"אפשר לשבת איתך?" היא שאלה, עומדת שם במבוכה מחזיקה את המגש שלה.
"בטח." חייכתי. "אבל אנשים אחרים לא מבקשים ממך לשבת איתם? כי, את חדשה והכל."
"הם שאלו פעם, אבל אני לא מעודדת או משהו אז הם איבדו עניין. ועוד כמה אנשים המשיכו לשאול אז ישבתי לידם אבל לא ממש התאמתי לחבורה שלהם". היא הסבירה כשהיא הרימה חתיכת סלט מהמגש שלה.
"אני יודעת למה את מתכוונת." הנהנתי כשהנחתי את ראשי ביד.
"אז, את אוהבת לקרוא?" היא שאלה, מתחילה שיחה.
"לא ממש."
"אה. אני אוהבת לקרוא." היא חייכה מעט והשפילה את מבטה.
"אז מה הדת שלך?" שאלתי, החלפתי נושא במהירות. לא אהבתי לראות אותה מאוכזבת. "בכל פעם שאני רואה אותך את תמיד אומרת 'אוי אלוהים'."
"אה אממ, בעצם." היא הסמיקה. "זה מסדרת ספרים. פרסי ג'קסון? אולי שמעת על הסרטים. הם די מבאסים אבל... השני לא היה גרוע כמו הראשון. הם טעו בכמה דברים אבל זה לא היה סרט נורא..." היא מילמלה, נאבדת במחשבות של עצמה. הפעמון צלצל ותלמידים קפצו ממקומם, זרקו את המגשים שלהם והלכו לכיוון השיעור הבא שלהם. "אה! אממ, בכל מקרה, אולי אני אראה אותך מאוחר יותר? כי אנחנו שכנות והכל." היא חייכה והתרחקה, מורידה את ראשה.
צחקתי וזרקתי את המגש שלי, בהיותי אחד האנשים האחרונים שיצאו.
כשהגעתי הביתה זרקתי את התיק שלי על הרצפה וקברתי את הפנים שלי בספה. שנץ. אולי אני אחלום על אריס...
מישהו דפק בדלת ואני נאנקתי, קמה לפתוח אותה. כשפתחתי ראיתי בחורה מהלהקה עומדת שם, נראית כאילו היא רוצה להיות בכל מקום חוץ משם.
"אממ אבא שלך אמר לי, לומר לך, שהוא ואמא שלך הולכים לעזוב לשבוע בעסקים של הלהקה. וששכן חדש יבדוק אותך מדי פעם." היא הסבירה, מסתכלת לכל מקום חוץ עליי.
"בסדר." משכתי בכתפי כאילו זה לא נורא וסגרתי את הדלת בפניה. עסקים של הלהקה. עכשיו אבא ואמא שלי יצאו מהעיר הרבה יותר זמן כדי לעשות עסקים, אבל הפעם זה היה שונה.
הוא נסע כדי לנסות לחתן אותי עם אלפא של להקה אחרת.
הדדלין שלי הגיע.
YOU ARE READING
יש לי מיועדת?
Werewolfויויאן ויליאמס היא אשת זאב, אבל היא לא ציפתה שהמיועד שלה יהייה אישה. האם הלהקה של ויויאן והמשפחה שלה יקבלו את המיועדת שלה? תקראו ותגלו מה קורה בטירוף שהן קוראות לו מציאות! - הסיפור מתורגם מאנגלית! - כל הקרדיט מגיע לThe-Joker, הסיפור המקורי - my mate...
