מאוחר יותר באותו יום מצאתי את עצמי עומדת על מפתן דלתה של אריס. אפילו לא ידעתי למה אני שם, פשוט עמדתי שם. אולי זה היה בגלל שהייתי מוטרדת, או שאולי רק רציתי לראות אותה, לא הייתי בטוחה.
אבל שם הייתי. מצלצלת בפעמון הדלת שלה בשעה 10 בלילה. הדלת נפתחה ומאחוריה עמדה המיועדת שלי ונראתה עצבנית למדי. כל הרוגז נמחק מפניה כשהיא ראתה אותי.
"היי." היא נשמה, מחייכת.
"היי." עניתי, דוחפת את הידיים שלי לכיסים.
"אז מה את עושה פה?" היא שאלה. ואז עיניה התרחבו, "לא שאכפת לי שאת כאן, או שאני לא רוצה שתהיי-"
"לאלא, אני מבינה," צחקתי, "פשוט... היה לי משעמם, וסתם רציתי להיפגש אני מניחה."
"כן - ברור! אני מתכוונת - אממ בטח. את רוצה לישון פה או...?"
"האם אוכל? כלומר, זה יהיה בסדר עם ההורים שלך?"
"הם לא נמצאים פה הרבה." היא משכה בכתפיה. "את רוצה ל?"
"אממ כן." השבתי וחייכתי לה חיוך קטן. "אני רק הולכת להביא את הדברים שלי."
כשחזרתי לבית שלה הבאתי את כל הדברים שהייתי צריכה, כולל הטלפון שלי. היא נראתה טיפה עייפה ולא יכולתי שלא לחייך.
"אז זה המטבח, ובהמשך המסדרון מימין נמצא חדר האמבטיה." היא סיפרה לי כשעברנו ליד החדרים האלה, ואז עליתי במדרגות אחרי שעברנו אותם.
"בסדר." הנהנתי כשהיא אמרה לי איפה הדברים נמצאים ולאן עלי ללכת אם אצטרך משהו.
"בכל מקרה, החדר שלי כאן למעלה אז..." היא משכה את ידי וגררה אותי במסדרון אחר עד שהגענו לסוף.
התעלמתי מהעקצוצים שנורו מעלה ומטה על זרועי מהמגע שלה והוצאתי את ידי מאחיזתה, לא רוצה להיראות מוזר. בניסיון להסיח את דעתי הסתכלתי על החדר שלה. הקירות שלה היו סוג של צבע שמנת. השולחן, ערכת המיטה, ארון הבגדים והשידה שלה היו כולם עשויים מעץ שנראה יפה. הסדינים שלה היו בצבע בורדו, השמיכה שלה הייתה אדומה כדם עם עיצובים לבנים ושחורים שכיסו חלק ממנה. היא הייתה עמוסה. החדר שלי נראה נורא בהשוואה לשלה.
ואז שמתי לב לאחד הקירות שלה המלא בתמונות. הלכתי לשם והסתכלתי על כמה מהם. אריס היה בכמה אבל אחד מהם משך את תשומת ליבי במיוחד. אריס הייתה עם ילדה, זרועותיהן כרוכות זו סביב זו, מחייכות למצלמה. הם נראו כל כך... כך שמחות.
"מי זאת?" שאלתי, מצביעה על התמונה.
"אה אממ," היא הסמיקה - וזה עצבן אותי מעט, "זאת קווין. ה- אממ...."
"המה?" דחקתי בה להמשיך.
"החברה הכי טובה שלי לשעבר." היא אמרה במהירות והסתכלה מטה לרגליה.
"לשעבר? מה קרה?" שאלתי, מנסה לא להיראות כאילו אני מחטטת. לא ניסיתי. טוב, בסדר, ניסיתי, הייתי השתדלתי להיות עדינה.
"שום דבר." היא מלמלה. "אני לא רוצה לדבר על זה."
"אה בסדר." השתעלתי במבוכה. היא לא רצתה לדבר על זה. זה בסדר גמור. בסדר גמור.
"בכל מקרה מה את רוצה לעשות?" היא שאלה ושפשפה את המרפק שלה.
"לא יודעת, זה הבית שלך." משכתי בכתפי.
"אבל את האורחת." היא ציינה.
"אז? בית שלך, את בוחרת."
"לא. את צריכה לבחור."
"את יודעת מה? בסדר. אני אהיה הבוגרת כאן, מה יש לעשות אצלך בבית?" נהמתי, עצבנית. למה היא לא יכלה פשוט לבחור?
"לא יודעת."
נאנחתי ונפלתי על מיטתה. שמעתי אותה מצחקקת קצת ולא יכולתי שלא לחשוב שזה הסאונד הכי מקסים בעולם. הסתכלתי עליה וראיתי שהיא מחייכת. עיני הגיעו אל שפתיה בעל כורחן.
"בואי נשחק אמת או חובה" פלטתי.
"אמת או חובה? רק שתינו? זה לא איזה משחק לילדים?" היא הרימה גבה.
"לא אם זו אמת או חובה 18+," חייכתי, "או שפשוט נוכל לסובב בקבוק במקום". פלירטטתי בלי בושה, וקרצתי לה. היא הסמיקה והתחבאה מאחורי שערה. שנאתי כשהיא עשתה את זה, להתחבא מאחורי השיער שלה. אהבתי לראות אותה מסמיקה.
"או שפשוט נוכל לשחק אמת או חובה רגיל." היא אמרה והתישבה ישיבה מזרחית. אני התיישבתי מולה באותו סגנון.
"אוקי, אמת או חובה?" שאלתי אותה, מחייכת.
"אמת..."
"את לא סטרייטית נכון? תהיה כנה." שאלתי, נשענתי מעט קדימה. היא בלעה רוק ובהתה ברצפה.
"אה אממ," צבעו לחייה, "אני.. אני לסבית." המבט שלה נשאר על הרצפה, אבל לא יכולתי להתאפק מהחיוך שהתגנב לפניי כשהיא אמרה את זה. "קצת רציתי לספר לך אחר כך כדי שלא תברחי אבל..."
"לא אכפת לי. בכלל." קרצתי לה ופיה נפער מעט. "אני חושב שיש לך קצת ריר שם." צחקתי וניגבתי את סנטרה, בצחוק.
"אמת או חובה?" היא שאלה אותי, משתעלת במבוכה.
"חובה." עניתי באומץ. היא הביטה ברחבי החדר וחיפשה משהו, לפני שעלה על פניה חיוך מרושע.
"אז, את מחייכת וקורצת, הרבה. טוב, לפחות הלילה הרבה. כל פעם שאת עושה אחד מהדברים האלה את מורידה פריט לבוש."
"אריס, וואו. הפתעת אותי. במובן הטוב." הקפדתי שלא לקרוץ לה, והרמתי גבה במקום. "אמת או חובה?"
"חובה."
YOU ARE READING
יש לי מיועדת?
Werewolfויויאן ויליאמס היא אשת זאב, אבל היא לא ציפתה שהמיועד שלה יהייה אישה. האם הלהקה של ויויאן והמשפחה שלה יקבלו את המיועדת שלה? תקראו ותגלו מה קורה בטירוף שהן קוראות לו מציאות! - הסיפור מתורגם מאנגלית! - כל הקרדיט מגיע לThe-Joker, הסיפור המקורי - my mate...
