פרק 9

180 10 0
                                    

"ויויאן? מה את עושה?" ג'רמי שאל בזמן שסגרתי את החלון שלי ועמדתי מולו. כנראה התכוונתי להתחרט על זה אחר כך, אבל לא בדיוק היה אכפת לי כרגע.

"שום דבר." מרחתי חיוך גדול על פניי וסגרתי את הווילונות.

"את מתנהגת מוזר.."

"אני תמיד מתנהגת מוזר."

"ויויאן." הטון שלו היה נחרץ. "את נראית כמו ילדה בת 13 שרק נתפסה מתגנבת מהבית. מה קורה?" אני יכולה לסמוך על ג'ר נכון? טוב, כנראה יכולתי לסמוך על כל החברים שלי, מלבד היילי, אבל מה אם הוא לא יקבל אותי? הוא בא ממשפחה נוצרית הדוקה. כשהם לא עזרו להורי עם הלהקה הם היו בכנסייה. ג'רמי היה אותו דבר, הוא אהב את הכנסייה. אף פעם לא הייתי מעריצה גדולה של זה. לא אהבתי לקום מוקדם ועכשיו כשידעתי שאני אוהבת בנות לא ממש הרגשתי רצויה שם. אבל ג'רמי היה החבר הכי טוב שלי, כמו אח בתכלס. אם הוא לא קיבל את זה אז הוא לא באמת חבר אמיתי, נכון?

"אני-מצאתי את המיועד שלי." נאנחתי וחזרתי על המשפט האחרון בראשי שוב ושוב.

"זה מדהים ויויאן! למה את נראית כל כך מתה בגלל זה? אנחנו צריכים לחגוג! איך קוראים לו. אני חייב לפגוש אותו!" ג'רמי קרן, ומשך אותי לחיבוק.

"קוראים לה אריס." לחשתי, אבל ידעתי שהוא שמע אותי.

"לה? את לסבית?" הלם היה על פניו ונשכתי את שפתי בעצבנות. הוא לא יכול לעזוב, אני אהיה מרוסקת אם הוא יעשה את זה. בגלל שאחי עזב ואבא שלי אמר שהוא יחתן אותי עם מישהו אחר אם לא אמצא את בן זוגי, הוא היה הסלע שלי. תמיד יכולתי לסמוך עליו. אבל אריס, היא נראתה חשובה יותר. כשמוצאים את המיועד עושים הכל בשבילם, אפילו רצח. הכל משתנה.

"כן." לבסוף הנהנתי. דמעות איימו לזלוג מעיניי אבל לא נתתי להן. התכוונתי להתנהג חזק, כאילו לא אכפת לי מה הוא חושב עליי ושלא אכפת לי שאוכל לאבד אותו כחבר.

"היי..." לחש ג'רמי, רואה ממש דרכי. "זה בסדר, אני פה." הוא משך אותי לחיבוק וחיבקתי אותו בחזרה בחוזקה. שמחתי שלא איבדתי אותו בגלל משהו כל כך טיפשי. לפחות הוא ידע שאני שמחה, אבל ידעתי שהיילי לא תהיה כל כך מבינה. היא חשבה שלסביות והומואים הם דפוקים, מגעילים. היא מעולם לא אמרה את זה בקול, אבל ראיתי את פניה כשהיא הסתכלה על זוג הומוסקסואלים מחזיק ידיים. זה היה גועל טהור.

"הם לא יקבלו אותי ג'רמי. רק אתה ואמא שלי מבינים, השאר לא. אתה לא יודע כמה זה קשה לי. אני רוצה להיות איתה, כל כך רוצה שלפעמים זה כואב. מה אני אמורה לעשות? היא חושבת שאני משחקת ברגשות שלה. והיא אנושית. אני אמורה פשוט ללכת ולספר לה? איזה עוד אופציות יש בכלל?" אמרתי לתוך הכתף שלו. אריס כנראה כעסה שסגרתי את החלון בפניה אבל ניסיתי לא לדאוג בקשר לזה. היה לי מספיק על הראש.

"אולי את צריכה פשוט לטפל בדבר אחד בכל פעם, זה נהייה מתיש אם את מנסה להתמודד עם הכל בבת אחת. ואם הם לא מבינים או מקבלים אותך כמו שאת אז הם לא שווים את הזמן שלך בסדר? פשוט תפסיקי לדאוג ותהני מהחיים כל עוד את יכולה".

יש לי מיועדת?Where stories live. Discover now