החיים הם כמו שמיים.
יש להם צבע כל כך יפה, כחול-תכלת, שאם מסתכלים עליו הרבה זמן- יכול אפילו להיראות סגול.
באמצע, נמצאת השמש. המחממת, האור הגדול: צובעת הכל בזהב, מאירה ומדגישה את הייחודיות שבכל צבע.
עד שמגיעים עננים. יש כאלה לבנים, יפים.
עד שהם מסתירים את השמש.
המצב הופך אפילו יותר גרוע כשהם אפורים, גרוע עד כדי כך שיורד גשם.
אבל- ושימו לב לזה- כשיורד גשם בזמן שהשמש זורחת, מופיעה קשת בענן. היא מזכירה לנו שלא משנה מה, תמיד יש נקודה למצוא בה את הצבע.
אם המסקנה לא הייתה ברורה מהדימוי הזה, אני אבהיר אותה:
כולנו צריכים את השמש הזו, את האדם הזה שיאיר לנו את החיים.
כי העננים לא פוסחים על אף אחד. גם ברגעים הכי לא מתאימים, הם הופכים לאפורים ומורידים מהעיניים שלכם גשם.
זו לא חולשה לבקש עזרה- להוציא מהגשם קשת בענן.
YOU ARE READING
מחשבות שעוברות לי בראש
Fanfictionטעימה מהמחשבות שעוברות לי בראש. חלקן יצירתיות, חלקן מדכאות, וחלקן סתם מטומטמות. מקווה שתהנו מהסיור (:
