LAILA

פרק 3

שלום לך, לילה"

כשאמרתי הפסקה חשבתי שהיא תיתן גם לי קצת זמן, אבל ברור שלא. האיזור הזה של האחוזה הוא האיזור של תיאן, האחות הבכורה. יש שלושה איזורים, מאל, תיאן ותומאס, אחד לכל אח. בשל תומאס מעולם לא הייתי ואסור לי להיכנס אליו. של מאל וורוד וקסום עד שאתה נכנס לחדרים שם ומגלה שהכל מלא בצעצועים שיוציאו את נשמתך בלי לחשוב פעמים והאזור הזה, האיזור של תיאן. הקירות האפורים מלאים בנשקים, יש שומר בצד כל דלת שלובש מדים שחורים וצמודים. איך הם נושמים בזה? זה נראה כמו החליפות גיימינג האלה רק שזה שחור חלק וM16 מונח על כתפם. הכל נראה חשוך ואפל ויש לי הרגשה שגם החוקים נוקשים יותר. בטח כל חדר שני פה מלא באנשים שקשורים לקיר מלאים בחבולות. אז למה אני כאן? עומדת במסדרון הזה, תפוסה בחוזקה בזרועותיה של מאל.
"תעני." דחפה אותי מאל לידייה של הבחורה בת ה25 לחייה, גבוהה ובעלת שיער שחור ארוך, הגוף שלה שזוף יותר משל מאל ומלא בקעקועים. היא לבשה שמלת מיני שחורה וחגורה עם אקדח הייתה סביב מותניה. פניה היו מלאות אימה, יפות אבל גורמות לך לרצות לצרוח. עיניה השחורות עמוקות כים מביטות בעיניי במבט סקרן.
"כ-כן, גברת מאל." גמגמתי "שלום, גברת תיאן." השתחוותי מקווה שאני לא עושה מעצמי צחוק. "יפה, לילה, יש לך נימוסים" היא תפסה את ידי ומשכה אותי חזרה לעמידה 'יכולת פשוט לבקש.'
מאל נפרדה מאחותה לשלום ופנתה ללכת "מאל חכי." ניסיתי לעצור בעדה אך היא התעלמה.
"כן, הנימוסים שלך גרועים משחשבתי." היא התחילה למשוך אותי ברחבי המסדרון.
"אני יודעת ללכת" מלמלתי
"הו אני בטוחה שאת יודעת, לבינתיים."
"מה זאת אומרת-"
היא לחצה חזק יותר על ידי כדי שאסתום ועצרה מול אחד החדרים, השומר בכניסה מהר לפתוח לה את הדלת. תיאן דחפה אותי פנימה. "אז את מעדיפה סינית או כאב איום?" היא שאלה סוגרת את הדלת אחריה. היה חושך אימים לא ראיתי דבר "אני צריכה תשובה בשביל האור, לילה."
"סינית?" עניתי מפחדת מהתשובה שלי
"יפה מאוד" תיאן משכה אותי בחדר הזר נותנת לי להיתקע בדברים. ליבי דפק במהרה, תיאן ידועה בעינויים שלה. אני לא רוצה. אני לא מוכנה.
"גברת תיאן, מה זה סינית?" שאלתי בפחד
"שבי, לילה."
"איפה?" החדר עדיין היה חשוך, היא דחפה אותי ונפלתי על משהו שטוח וקפוא. מיששתי, הוא הרגיש כמו כיסא. כיסא ממתכת. כל גופי רעד, הייתי לבושה רק בהלבשה תחתונה, לא הספקתי להתלבש אחרי שמאל השתעממה ממני.
"קדימה."
התיישבתי בצפייה לנורא מכל. בבקשה לא עינויים. "האור?" שאלתי
"כשתסיימי."
אין לתיאן מילה, זה בטוח. "אסיים עם מה?"
"יד." היא התעלמה מהשאלה שלי, תפסה את ידי בכוח הוציאה את האוויר מוורידי ודחפה מחט חדה לעורי. פלטתי קול יללה. זורם קר נזל בעורקי והרצון להקיא עלה בי. השתעלתי בניסיון להקיא אך דבר לא יצא מכיוון שלא אכלתי כלום.

"וואו את חלשה" אמרה תיאן מאוכזבת והזריקה לי דבר נוסף, הרגשתי מעורפלת, הרצון להקיא רק התגבר. השתעלתי בכאב "תיאן- בבקשה."
"את לא בלונה פארק, את באחוזה של בוסי מאפיה. תתרגלי לזה." תפסה את פי ודחפה לי כדור, ניסיתי לירוק אותו אבל היא תפסה לי את הפה סגור והכריחה אותי לבלוע.
"את אוהבת קוקוס?"
"לא. מים." עניתי ממשיכה לנסות להקיא. גרוני כבר שרף מכאב.
"דיברתי על הריח, טיפשה."
"תיאן..."
היא הדליקה נר וריח חזק של קוקוס ריחף באוויר. היא קשרה אותי לכיסא בשרשראות מתכת ויצאה מהחדר. "תיאן..." התחננתי שוב, קולי מעורפל. ניסיתי לעצור את נשמתי אך הריח היה חזק מידי. עצמתי את עיניי מנסה להתרכז בנשימה. 'קדימה לילה!!!' צעקתי לעצמי בראש לא להתעלף.
"את סתם מתאמצת" שמעתי את קולה של תיאן מהדהד, כנראה שיש רמקולים ומצלמות בחדר. "בעוד רגעים ספורים הגוף שלך ייכנע לסם. פשוט תוותרי."
"לא." הופתעתי עד כמה קולי חלש, בקושי שמעתי את עצמי. עיניי כאבו כאילו מישהו מכריח אותן לישאר עצומות. "אני חייבת להישאר ערה!" פקדתי על עצמי מזיעה מהמאמץ.
"בשביל מי? אף אחד לא יציל אותך." הדהד שוב קולה של תיאן.
היא צודקת... אף אחד לא יציל אותי.