המאפיה של

28

אשלי : 

לוקאס יצא מהדירה שלי עצבני והוא התעלם ממני כשפניתי אליו.
התקשרתי עשרות פעמיים ועדין לא עונה לי , משהו רע אולי קרה ללוקאס ולמאל ?

לא ידעתי מה לעשות וכל המצב מלחיץ אותי ואף אחד לא עונה לי
אז התחלתי לנקות ושמתי שירים בקולי קולות , כבר ארבע שעות מאז שהתחלתי לנקות עד שלא נישאר לי מה לנקות

אז ניכנסתי למיקלחת , לא בדקתי את הטלפון כי ידעתי שלוקאס לא יתקשר התארגנתי לשינה אפילו שבחיים לא אצליח להרדם , צלצלתי עוד פעם ללוקאס והפעם הוא ענה

״הלו? לוקאס?״ ״ונילה אני ידבר איתך יותר מאוחר ,הכל בסדר?״
״אתה לא כועס אליי?״ ״אני בחיים לא אוכל לכעוס אליך ונילה, אגיע יותר מאוחר לקחת אותך״ ״בסדר״ והוא ניתק

לאחר שעתיים אני מקבלת מלוקאס הודעה ׳ניפגש מחר׳ אכזבה מציפה אותי ״כוס עמק ארס״ אני לא מקללת בדרך כלל רק שמשהו מעצבן ומאכזב קורה לי

לוקאס :

אחרי שדיימון ירה באמא היקרה שלנו שמענו צעקות מהסלון שלנו ישר עלינו וראינו את מאל מעולפת מתאו ישר לקח אותה לבית חולים , יש לי הלוויה לארגן ואני לא יכול לראות את אשלי עכשיו

שלחתי לאשלי הודעה, אשלי זה הדבר היחיד שאני מעוניין לראות עכשיו , אני יכול להרגיש את האכזבה שלה עד לכאן לעזעאל עם הכול

בבוקר שלמחרת קברנו את קרן האמא שלנו , סוף סוף האישה הזאת הייתה צריכה למות מוקדם יותר , אחרי הלוויה המזדיינת הזאת נסעתי לאשלי

כשניכנסתי לדירה היא הייתה במטבח מסתכלת על הנוף של ניו יורק
כשהבחינה בי היא רצה אליי וחיבקה אותי הופתעתי ״לא ענית לי אתמול קרה משהו? ומאל בסדר?״

קרה הרבה אתמול ״מאל בסדר״ אשלי התרחקה ממני מעט ״ראיתי היום אותך ואת האחים שלך בחדשות הם אמרו שאמא שלך מתה זה נכון?״ אנשיי פפראצי מזדיינים ״כן היא מתה״

אשלי לא אמרה כלום היא היחידה מבינה שאני לא צריך שום רחמים
אנחנו לא צריכים לדבר כדי לתקשר , אנחנו ‏מבינים אחד את השני בגלל זה אשלי מיוחדת כי היחדה

״חשבת על זה״ ״חשבתי על מה?״ ״אל לעבור לגור איתי״ אשלי חייכת
חיוך נבוך ״אני מפחדת״ אני מניך את היד שלי על הסנטר שלה שכך אנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים

״אני מפחדת שיום אחד אתה תקום ותילך אני מפחדת שלא תרצה אותי יותר אני יודעת אנחנו רק בהתחלה אבל זה מה שאני חושבת כל היום אני אפילו לא יודעת מה אנחנו ויש עוד הרבה דברים שאני מפחדת פשוט הרשמיה ארוכה מידיי״

הכנות של אשלי תמיד גורמת לי הרגשה מוזרה שאני לא יכולה לבטא אותה המילים ובמעשים ״ונילה אני יכולה להבטיח לך דבר אחד״
״ומה הוא בדיוק?״ ״הוא שלך וגם אני שלך כמו שאת שלי״

והיא נישקה אותי לקחתי את היד שלה ״ועכשיו את באה איתי ונילה״ והתקדמתי איתה לכיוון הדלת ״רגע אני לא יכולה ללכת ככה״ היא
הסתכלה על הבגדים שלה

היא השתחררה מהיד שלי ורצה לכיוון החדר ״תן לי חמש דקות ‏להתארגן ונילך לאן שאתה רוצה״ ומצאתי את עצמי מחייך לבחורה המיוחדת הזאת

אחרי עשר דקות אשלי הייתה מוכנה היא לבשה גינס כחול וגופיה שחורה רגילה היא יפה בכל מצב שיש ונסעו לבית שלי , אשלי בקושי דיברה כל הנסיעה היא ניראת לחוצה

היא חושבת שמאל תעשה לי משהו? , הבחורה הזאת משהו באמת מיוחד , ניכנסו בשביל הגישה ועמדו ליד הדלת ״אשלי תרגעי״ ותפסתי את הידיים שלה ונישקתי אותם

״בסדר אני פשוט לא מבהינה לא אני נלחצת ככה״ ״אני פה לידך תזכרי את זה תמיד״ היא חייכה אליי ״אזכור את זה תמיד״ ניכנסו בדלת
והבית שקט כרגיל

מאל הייתה בבריכה ומתאו ודיימון היו במטבח ״לכי תספרי לה״ ואשלי יצא לחצר בבישנות , הלכתי למטבח ״תראו מי נזכר להגיע״ אומר דיימון ״היה חי כמה דברים לסדר״

״ואחד מהדברים האלו במיקרה יש שיער בלונדי וקוראים לה אשלי״
אומר מתאו בטון המתנשא שלו , לא אכחשתי ״בדיוק״ זיק של הפתעה עברה בעיניים של מתאו ונעלה מהר

״אז אשלי היא החברה המיסתורית שלך?״ הוא שואל ״נכון״
״כמה זמן לעזעאל זה נימשך? וביגלל זה אתה מוזר לאחרונה״ מתאו חושב ״עכשיו אני מבין למה אתה היית בדירה של אשלי ביום שמאל ניחטפה״

״נכון״  ״בן זונה ידעתי שאתה מסתיר משהו״ ״מזל טוב מתאו״ מתאו הנהן בעוקרה , בדרך לפה חשבתי על זה שאני הולך להיות דוד ומתאו היה אבא ,לא חלמנו על הילדים חלמנו להשיג את מה שמגיע לנו , היה מוזר שהיה ילד קטן מסתובב בבית

״אתה חתיכת בן זונה לוקאס״ אני שומע את הצעקה של מאל

בדיוק מה שהייתי צריך