המאפיה של

32

אשלי :

״סוף סוף היינו באירוע וכולם יצא בשלום״ אומר דיימון כשאנחנו עולים לרכב לוקאס מגלגל עליו עיניים ומתחיל בנסיעה הפעם אני יושבת ליד לוקאס

במהלך הנסיעה לוקאס הניך את ניד שלו על הירך שלי הוא מתאמץ בישבלי וזה מרגש , בבקשה אלוהים שזה לא יגמר אף פעם , היד שלו מתחילה לעלות

דיימון ניראה עסוק מידי בטלפון שלו והיד של לוקאס כבר נוגעת לי בתחתונים הרגשתי את הנשימה החמימה שלו על הצוואר שלי ״ונילה אני מת להגיע הבית ולהוריד את השמילה מהגוף המושלם שלך״

הרגשתי אדומה, הוא התחיל להוריד לי לאט לאט את התחתונים בזמן שעיניים שלו מרותקות לכביש כשהגענו סוף סוף לחנייה דיימון יצא במהירות מהרכב כניראה הוא ראה אותנו

הסתכלתי על לוקאס בעיניים גדולות והוא הביט בי בדרך שהוא מסתכל רק עליי , הוצאתי את החגורה והתיישבתי עליו ככה אנחנו קרובים
״את פשוט יפה״ והזיז את השיער שלי למאחורי האוזן

״ראיתי איך התמודדת עם הבנות האלו״ ״אף אחד לא יקרא לי זונה״
אמרתי בביטחון ״אני יודע , אף אחד לא יקרא לך ככה בחיים ואני ידאג לזה ונילה״ והוא נישק אותי

הידיים שלו הרימו את שמלתי לאט לאט הוא נישק את צווארי , אפשר לקרוא לזה התמכרות כי התמכרתי למגע שלו למילים היפות שלו לכל כולו

״לוקאס״ ״ כן ונילה״ הוא בקול שהוא השתמש רק איתי ״אני אוהבת אותך״ הרגשתי שאבן נפלה לי מהלב אני אוהבת אותו ולא אכפת לי שכל העולם ידע את זה אני פשוט אוהבת אותו

המבט שעל הפנים של לוקאס הפך להיות קר כמו שפגשתי אותו הידיים שלו ירדו מגופי ופתאום קר לי , לא אמרנו מילה אבל החיוך ירד לי מהפנים פתחתי את הדלת של הרכב

וניכנסתי פנימה הוא לא קרא בשמי כמו שחשבתי שיעשה ,  למה אני תמיד חייבת להרוס רגעים טובים ? למה לא יכולתי פשוט להיות בשקט? אבל רציתי שהוא ידע את זה

החלפתי בגדים וניכנסתי למיטה הדמעות התחילו לרדת נירדמתי אחרי הרבה זמן כשאני מתעוררת אני רואה שלוקאס לא יצטרף אליי בלילה והוא ביכלל לא נימצא בחדר או בקומה ולא שלח לי גם הודעת

מה כבר שלוש משפטים יכולים לעשות לבן אדם ?

ישבתי בטבח ודיברתי עם מאל כשהדלת הבית ניפתחה ולוקאס ניכנס ואדם קרוש על צעד הפה והאף שלו ״לוקאס?״ רצתי אליו ״הכל בסדר? דאגתי לך״ הוא שוב בהה בי במבט הקופא שלו

״לוקאס? תענה לי״ הוא לא אמר דבר ״למה אתה לא מדבר איתי? זה ביגלל מה שאמרתי אתמול?״ הוא לא ענה רק בהה בי הדמעות התחילו לעלות ״תענה לי לוקאס הכל בסדר?״ כמעט צרחתי

״לוקאס עם לא תענה לי אני אצא מהדלת הזאת ולא יחזור״ הרגשתי הומללה כי לא הבנתי מה קרה לו, עלית לחדר שלי לקחת את התיק שלי שתמיד יש בו בגדים כסף דרכון תמונות ודברים שתמיד צריך לעזיבה מהירה

לא משנה איפה אני נימצאת זה תיק למקרה ואני צריכה לעוזב עכשיו ומהר לקחתי את התיק וירדתי במדרגות , לוקאס שתה כוס וודקה ורק יסתכל אליי ומאל כבר לא איתה למטה

״אני הולכת ואני נישבעת לך שאני לא אחזור לכאן שוב״ ״ מתי הספקת להכין את התיק הז?״ זה הדבר היחד שיש לך לשאול אותי?״

לוקאס :

״אני אוהבת אותך״ הרגשתי ריק שהיא אמרה את זה , ככה לא אמורים להרגיש שאומרים את זה נכון ? היא פשוט הפתיעה אותי עם המילים שלה ,שלוש משפטים שמשגעים אותי

לא חזרתי בלילה הלכתי למועדון הבנתי שיש קרב , הכרתי את הבחור שאני נילחם נגדו בחור חזק ושרירי , אבל אני הולך לקבור אותו חי

כמובן שלא נישאר בן אדם אחרי שסיימתי איתו ,חזרתי לבית בשעה ארבע, חזרתי כן דם בפנים ולא העה לי אכפת, אני ניכנסת לבית ואני שומע אני אשלי ומאל מדברות , ראשה של אשלי ישר מופנה לדלת

היא רצה אליי בפנים מודאגות ״לוקאס? הכל בסדר?דאגתי לך״ לא עניתי הרגשתי ריק מבפנים ״לוקאס אתה לא מדבר איתי ? זה ביגלל מה שאמרתי אתמול בלילה?״ פגעת בנקודה ונילה

הדמעות נפלו מעיינה היפות לעאזעל היא כזאת יפה , למה אני לא יכול להרגיש שם דבר ליצירת המושלמת הזאת שנפלה מגן עדן ישר אליי לפעמיים היא הרגישה לי לא אמיתית מרוב היופי שלה

היא צרחה אליי כשענה לה אבל לא הצלחתי לפתוח את הפה ״לוקאס עם לא אני אצא מהדלת הזאת ולא חזור״ לקחתי כוס וודקה היא עלתה בסערה לחדר שלנו

ואחרי כמה דקות היא חוזרת תיק ״אני הולכת ואני נישבעת לך שאני לא אחזור לכאן שוב״ ״מתי הפסקת להכין את התיק הזה?״ היא ניראת מאוכזבת ולא לא מגיע לה ״זה הדבר היחד שיש לך לשאול אותי?״

מגיע לה יחס של מלכה אבל אני בן זונה שפשוט רכושני לדברים שלו והיא שלי עד המוות , לא הייתי נותן לה ללכת גם כשאני מדממם למוות
״הוא תמיד היה מוכן״

״למה?״ ״למקרים כאלו בדיוק״ ״ידעת שתלכי מהר?״ ״לוקאס אני אוהבת אותך ואני כן שרוטה מי גיל קטן יש לי תיק כזה זה לא אישי אני פשוט שרוטה״