שותפים לחדר

5

נקודת מבט הארי:

אני קם בבוקר עם תחושה נעימה, זה סוף שבוע אז אין לימודים היום!

אני מסתכל על המיטה הריקה של לואי, הוא לא חזר בלילה.

יכול להיות ש...

לא, זה לא יקרה פה, זאת לא השכונה שגדלתי בה.

אבל מה אם....

אני תופס את הטלפון שלי ומתקשר אליו, הוא לא עונה.

אני קופץ מהמיטה ויוצא מהחדר, אני צריך לחפש אותו, מי יודע מה עשו לו?! אולי כדי שאני אתקשר לליאם שיעזור לי לחפש?
אולי למשטרה?

אני פותח את הדלת ומתנגש במשהו, אני פותח את עיניי ורואה את לואי על הרצפה, ״לואי?״ אני שואל ומציע את ידי כדי לעזור לו לקום,

הוא מתעלם מהעזרה שלי ונעמד, ״איפה היית כל הלילה, חשבתי שקרה לך-״ אני קוטע את עצמי כשאני מבין עד כמה שאני נשמע פתטי, שלא יחשוב שאני בקטע שלו....

״ישנתי אצל זאין כי החדר היה תפוס״ הוא אומר ומסתכל עלי בכעס, ״מה זאת אומרת תפוס?״ אני שואל בבלבול ועוקב אחריו לתוך החדר, סוגר את הדלת.

״הבאת לפה בחורה לא?״ הוא שואל ואני מבין, ״אההה״ אני אומר, אתמול היה נחמד. ברי לוהטת אבל ברצינות הפגם היחידי של הבחורה הזאת זה הקול שלה.

״היית פשוט מתקשר אלי או משהו״ אני אומר את הברור מאליו, ״הארי הסתדרתי הכל בסדר אפשר פשוט לשכוח מזה?״ הוא אומר ומכניס דברים לתיק,

״לאן אתה הולך?״ אני שואל, ״הביתה, אימא שלי רוצה שאני אבוא לבקר, אנחנו נעשה ארוחת חג הודיה מוקדמת״ הוא אומר ואני מהנהן בשקט,

אימא שלי אפילו לא שלחה לי הודעה מהרגע שהגעתי לכאן.

״תהנה״ אני אומר וחוזר למיטה, הוא עוצר, מפסיק להכניס דברים לתיק, ״א-אתה... לא הולך למשפחה שלך?״ הוא שואל, אני יורה בו מבט נוקב, ״למה אתה שואל?״ אני מתחקר,

״טוב... השבוע זה חג ההודיה אתה לא רוצה לראות אותם לפני שיתחיל העומס?״ הוא אומר ואני מושך בכתפיי, ״אני כנראה פשוט אשאר בחדר ואזמין משהו לאכול״ אני אומר והוא נושך את שפתיו,

״פשוט תגיד כבר את מה שאתה רוצה להגיד ותפסיק לעשות את הפרצוף הסובל הזה״ אני אומר בחוסר סבלנות, הוא גרם לי להתקף לב על הבוקר ועכשיו הוא רוצה לעצבן אותי למוות?

״אם אתה רוצה אתה יכול לבוא אלי לחג, אימא שלי תבוא לגרור אותך בעצמה אם היא תשמע שהשותף שלי נשאר לבד בחג״ הוא אומר ונראה כאילו הוא חושב על אימו ומחייך,

״לא תודה קטנצ׳יק אני לא צריך נדבות, שלא תחשוב שאני צריך את עזרתך״ אני אומר בכעס, מי הוא חושב שהוא?