שותפים לחדר

10

נקודת מבט הארי:

אנחנו יושבים לאכול, אני וליאם על המיטה שלי ולואי וזאין על המיטה שלו, הוא פאקינג הבהיל אותי מקודם.

זאין ממשיך לדבר איתו על כמה שהוא מבוקש והדרך שבה לואי נראה כאילו הוא עומד להתעלף ממבוכה גורמת לי לחייך,

למרות שזה לגמרי נגד הטבע.

הטלפון שלי פתאום מצלצל ואני מוציא אותו מהכיס, פני מחווירות כשאני רואה את השם של אבא שלי על המסך,

״אני צריך לענות לזה רגע״ אני ממלמל וקם מהמיטה, יוצא מהחדר למסדרון,

״הלו״ אני עונה, ״בן״ הוא עונה ברשמיות, בלי שום ברכת שלום, כמו תמיד.

״היי אבא, מה שלומך ושלום אימא״ אני שואל ושומע אותו מסדר ניירות, הוא בטח מדבר איתי מהמשרד שלו,

״אנחנו בסדר, אימא אמרה לי להתקשר אלייך כדי להגיד לך לחזור הביתה בכריסמס״ הוא אומר, הוא אומר ברשמיות, כריסמס עם אימא ואבא?

לא תודה.

״האמת שאני חושב שיהיו לי הרבה עבודות והפרופסורים נשארים בקמפוס כדי לעשות שיעורים פרטיים אז אני אנצל את ההזדמנות״ השקר יוצא מפי בקלות, אני כבר לא יכול לזכור את כמות הפעמים ששיקרתי לו.

זה חטא, זה מה שהוא היה אומר אם הוא היה יודע.

אנחנו מדברים עוד כמה דקות ואז הוא מנתק, אני נכנס בחזרה לחדר, זאין מספר ללואי שרובי הזמין אותו למסיבה בבית של הסטודנטים שנה אחרונה,

״גם סטפן יהיה שם״ הוא אומר ללואי ונותן לו מכה קטנה עם המרפק, ״נ-נו ו?״ לואי מנסה לשחק אותה אדיש אך הסומק בלחייו מסגיר אותו,

אני נזכר במה שהוא אמר לי מקודם, ״טוב בסדר סטפן גיי והתכוונו לעשות סקס אבל אתה הגעת מרוצה?״

המשפט הזה עדיין גורם לי אי נוחות מסוימת, זה צבוע מצידי כי גם אני מביא לפה את ברי אבל.... עדיין קשה לי לעכל.

פאק על זה. אבא דפוק. כומר דפוק. לואי דפו-

״מה אתה אומר הארי?״ ליאם שואל אותי ואני ממצמץ, הוא שאל אותי משהו?,

״סליחה לא הייתי מרוכז״ אני אומר בהתנצלות וליאם מגחך, ״אתה בא איתנו בערב?״ הוא שואל, ״לאן?״, אני שואל, ״למסיבה של רובי״ הוא אומר ואני מהנהן בלי לחשוב על זה יותר מידי,

״יופי! זה ממש מוזר הארי, לואי אמר שאתה מרושע אבל אתה ממש אחלה!״ זאין אומר ופונה לדבר עם ליאם,

אני מסתכל על לואי ששולח לי מבט של ׳אוי תשתוק׳ ואני כמעט צוחק, הוא בטח יחזור הביתה בכריסמס, המשפחה שלו מדהימה. אין לו סיבה להישאר פה.