שותפים לחדר

18

נקודת מבט לואי:

אנחנו נשארים כל היום בבית של אימא, הארי וקספר כל היום שולחים מבטי שנאה אחד לשני,

״אתה באמת חייב להפסיק לריב עם קספר על כל דבר״ אני אומר להארי וסוגר את הדלת ברגע שאנחנו בחדר שלי ושל לוטי,

״הוא זה שמתחיל, מצטער להגיד לך את זה לו אבל אח שלך הוא שמוק״ הארי אומר ומתיישב על המיטה אני צוחק ומתיישב לידו,

״קספר הוא הכי קרוב אלי מכולם״ אני משתף והארי מסתכל עלי,
מחכה שאמשיך לדבר,

״כשהייתי בתיכון קספר היה שומר עלי עד שהוא הלך לקולג׳ כשהוא גילה מי עשה לי את הצלקות הוא הגיש תלונה במשטרה״ אני מספר,

״ומה קרה?, למה לא טיפלו באהרון ובחברים שלו?״ הארי שואל בסקרנות של ילד ואני מצחקק, ״אבא של אהרון הוא מפקד המשטרה בעיר״ אני אומר והארי נראה כועס,

״זה כל כך לא פייר״ הוא אומר ואני מושך בכתפי, ״נכון אבל אלה החיים״ אני נעמד ומתכוון ללכת לארון אך הארי מושך אותי לעמוד בין רגליו,

״אני כל כך מצטער שזה קרה לך״ הוא אומר בשקט והלב שלי מאיץ, אני מכניס את ידי לשיערו ורוכן למטה אליו,

״זה בסדר, התגברתי״ אני לוחש ומצמיד את שפתינו, הארי נעמד ומחזיק אותי מעורפי, ״פאק״ הוא פולט שנייה לפני שהוא מרים אותי, אני כורך את רגליי סביבו כשהוא מצמיד אותי לדלת,

הארי מתנתק מפי ויורד לצווארי בנשיקות רטובות ועדינות, אני נאנח כשהוא מסמן אותי, הוא מוריד אותי לרצפה ומסובב אותי,

״זה בסדר אם נעשה את זה פה?״ הוא שואל בשקט על צווארי, אני מהנהן בלי נשימה, הוא מוריד את המכנס שלי, ״תכופף את הגב״ הוא אומר ואני עושה כדבריו,

אני נושך את שפתי, ״יש לך קונדומים פה?״ הוא שואל ואני מסובב אליו את ראשי, ״כמובן שלא״ אני אומר, הוא שכח שזה גם החדר של לוטי?

״אין לי פה קונדום״ הוא אומר, נשמע מתוסכל, ״אז בלי״ אני אומר בשקט, ״אוקיי״ הוא אומר הוא מסובב אותי בחזרה אליו ומרים את הרגל שלי,

״תגיד לי אם כואב לך״ הוא מצווה בשקט ואני מהנהן, הוא נדחק לבפנים ואני נאנק,

אני נועץ את ציפורניי בגבו והוא קובר את ראשו בצווארי, ״פאק זה כל כך נעים״ הוא ממלמל ומתחיל לזוז, הוא מרים גם את הרגל השנייה כך שהדבר היחיד שמחזיק אותי זה ההצמדות לקיר והידיים שלו,

״הארי- מממ״ הוא סותם את פי בידו, וממשיך להלום לתוכי בפראות, עיניי מתגלגלות לאחור מהעונג למרות הכאב,

תנועותיו מרושלות אך זה עדיין עושה את העבודה, כל גופי רוטט כשהוא פוגע בערמונית ואני צווח,