אהבה פושעת [1]

יום הולדת 20: אלי ארלנסן

פרק 1
"אלי כדי שנצא" גל אמרה, "אבל אני לא בטוחה לגבי מה שאני לובשת.... טוב אני יוצאת." אני יוצאת משירותים שבחדר שלי, אם שמלה צמודה בצבע כחול בוהק שמבליטה לי את העיניים החומות שלי,
השער החום שלי מסולסל וגולש עד מותניים.
"אלי את יפיפיה."
"תודה גל גם את אנחנו חייבות לרדת למטה"
האמת שאני ממש מתרגשת, בכל זאת אין כל יום יום הולדת 20 היחידה שיודעת שאני ממש מתרגשת זאת גל.  בשבילי גל היא דמות להרצה,
היא היחידה שיודעת שאני במשפחה של מאפיונרים, האמת שלא כל כך אכפת לה.
היא החברה הכי טובה שיכולתי לתאר לעצמי.

יש לה שיער שטני גולש עד המותניים ועיניים כחולות.
היא ,חכמה, יפה, נחמדה, ולא משנה מה היא לא תאכזב אותי וגם אני לא אותה.

אני וגל יורדות במדרגות, ואני רואה את האולם כולו מלא כולם משתתקים ובוהים בגל ובי.
האמת שממש קשה ללכת על עקבים, ועוד מדרגות!! אבל אני מנסה לא להראות את זה.
במשפחה שלי חייבים להיות מושלמים ומדוגמים, מכף רגל ועד ראש אז הכל חייב להיות מושלם.

אני שומעת שגל לוחשת לי באוזן "אל תהיי לחוצה הכל טוב, אנחנו נרד לשם ואת תעשי את החיוך הכי גדול ויפה שלך" כמו שגל אומרת לי אני עושה, אני מחייכת את החיוך הכי גדול והכי יפה שיש לי.

באמת שזה אחד הרגעים הכי מאושרים שהיו לי.

אני מסתכלת על כל האורחים את חלקם אני פחות מכירה, כנראה שהם חברים טובים לעסקים של אבא שלי, שהם הכירו דרך המאפיה. ואת מי שאני כן מכירה. טוב על מי אני עובדת אני לא מכירה אף אחד כי אין לי חברים מהתיכון, אז כנראה שכולם ‏במכללה הפרטית. למרות שאפילו לא התחלתי את המכללה, אבא שלי התעקש להזמין את כולם
וככה שיהיה לנו הזדמנות לדבר. למרות שכל מי שרצה להיות חבר שלי עד עכשיו זה רק בגלל הכסף אוו הכוח שלי במאפיה. אבל אני לא כזאת מפגרת כדי שניצלו אותי, טוב פעם הייתי אבל עכשיו זה נפסק!!!!..

אני וגל הגענו לסוף המדרגות ואני רואה את אבא שלי מתקרב עם חיוך גדול בפנים זורחות מחבק אותי, ולוחש לי באוזן "כל הכבוד ילדתי אני גאה בך"

ואז גל אמרה "טוב אז נראה לי שאני אשאיר אותכם לבד" היא מתקדמת לכיוון הבר. ואבא שלי מתחיל להכיר לי את שותפים לעסקים שלו,
אנחנו עוברים בן אדם אחרי בן אדם.

אני מדמיינת אוו שאני רואה אותו כאן? הוא לבוש במכנס שחור חולצה לבנה ארוכה מכופתרת אם עניבה שחורה, ובידו ג׳קט שחור. לידו בן אדם עם זקן אני מניחה שהוא אבא שלו. אבל איך יש לו אומץ לבוא לפה, ליום הולדת שלי ידעתי שניפגש במכללה אבל פה?.

אבא שלי מתחיל להציג אותם, "אלי תכירי זה אדון כריסטוף אורלנסקי וזה הבן שלו-" אני קוטעת את אבא שלי אומרת, "דניאל כמה טוב לראות אותך" בחיוך רחב. אני נשבעת שאם היינו רק שנינו לבד, הייתי שולפת את הסכין שמתי בתוך נעל עקב שלי תוקעת לו את זה בגרון, ומסובבת החוצה ותוקעת שוב.

"כן גם אותך טוב לראות" דניאל ענה, אבא שלי וכריסטוף מתחילים לגחך ואז כריסטוף אומר "טוב אז מאיפה אנחנו צריכים להתחיל-" ואז אבא שלי קוטע אותו "עוד לא אנחנו צריכים לחכות עוד קצת" האמת שלא ממש אכפת לי על מה שהם מדברים, אני עסוקה בלא להסיט את המבט שלי מעיינים שלו ולהעביר את המסר שכדי שיסתלק מפה. אבל הוא רק מגחך אז כנראה שהוא הבין שאני עוד שניה שוברת את השיניים הלבנות שלו, תוקעת לו עט בעיניים כחולות שלו.

משתררת שתיקה, ואבא שלי קורא לגל שתכיר לי את כל מי שבא מכללה. בגלל שגל תחילה לפניי במכללה, היא כבר מכירה את כולם גל חברותית ואני פחות. גל מתקדמת לכיוונינו ולפי המבט של גל היא קלטה אותו.

גל שמה את היד שלה על יד שלי "כמובן" גל אמרה ומשכה אותי, ולחשה לי באוזן "פרטי". אני מסתכלת ואומרת "יופי תרחקנו מספיק" אני מספרת לה את כול מה שקרה.

"אלי מה את חושבת שאבא שלך וכריסטוף רוצים להגיד לך?" היא אמרה מתעניינת "האמת שאין לי מושג אבל לפי המבט של דניאל, אני יודעת שהוא יודע"

השעה עשר בלילה וגל מתחילה להכיר לי את כולם, אנחנו מתקדמות לכיוון הבר ואני רואה שני אנשים אחת מהם היא בעלת שיער שחור, מתולתל שמגיע עד הגב התחתון שלה, ובעלת עור שזוף.

"היי נעים לי מאוד, קוראים לי עדן אוקלי״ היא אומרת ולוחצת לי את היד, ״וזה אח שלי סילבן״ היא אמרה,
״היי נעים מאוד קוראים לי אלי ארלנסן" אני באה ללחוץ לסילבן את היד אבל הוא מתעלם.
נהיה מתח אני בוהה בו, והוא בוהה בי לא הבנתי מה הקטע שלו, ולמה הוא מסתכל במבט מזלזל
אם כעס בעיניים.

לא זוכרת שעשיתי לו משהו, עשיתי להרבה אנשים אבל לא לו. גל מושכת לי את היד היא הבינה שאני מתחילה להתעצבן ואף אחד לא יכול להרגיע אותי שאני עצבנית, חוץ מי גל לפעמים אבל פעם זה לא עוזר. "תסלחי לאח שלי לפעמים הוא קצת עצבני" עדן התפרצה, כדיי להרגיע את האווירה "לא הכל בסדר" גל ענתה במקומי.

אני וגל הולכות לכיוון הסלון, יש לי בית ענקי אז החלטנו לעשות את מסיבת יום הולדת שלי כאן.
השעה 11:30 וגל ממשיכה להכיר לי את שאר אנשים ומפה לשם 12:00 בלילה.

סוף סוף גל הכירה לי את כולם, חלקם נחמדים וחלקם מוזרים כמו סילבן, עכשיו יש לנו קצת זמן לחשוב על מה שקרה מקודם אם דניאל,
פתאום אני קולטת שנהיה שקט ואני רואה את אבא שלי עומד על הבמה ‏לידו ואת אדון כריסטוף אורלנסקי, אבא של דניאל.

"אנשים נכבדים, התכנסנו כאן כדי לחגוג לבתי יקרה אלי יום הולדת 20 שהיא רק עוד הייתה אתמול ילדה קטנה, אבל התכנסנו כאן היום לא רק כדי לחגוג את היום הולדת שלה, אלה גם כדי לחגוג את האירוסין שלה בהפתעה לאדון דניאל אורלנסקי."

באותו הרגע עולמי קרס.

אני מקווה שאהבתם את הפרק הראשון שליייי 🥳