אהבה פושעת [1]

רסיסים: דניאל אורלנסקי

פרק 12

אני מנשק אותה נשיקה פראית אבל אני גורם לנשיקה להפוך ליותר עדינה בגלל המחשבות של מה יקרה אם היא תעלם לי. אני פוחד לאבד אותה את הדבר הכי חשוב לי את אישה היחידה שמעניינת אותי
שגורמת לי לחשוב עליה 24 שעות. כשאני עובד אני חושב אליה שמשעמם לי אני חושב עליה.
שהייתי אם בחורות אחרות הייתי חושב עליה. אני לא מצליח לישון בגלל המחשבות עליה וכשאני כן מצליח לישון אני חולם עליה
מאז שפגשתי אותה כל העולם שלי התרכז רק בה.

אבל אפשר לראות שראש שלה במקום אחר אבל פתאום זה הרגיש כאילו היא בחרה בחירה ותפסה את עניינים לידיים שלה.
הנשיקה הייתה יותר פראית לא חשבתי שאני יכול להרגיש בעננים רק בגלל נשיקה שלה.
ככה הבנתי מה החולשה הכי גדולה שלי היא השטן הקטן שלי.

אני לוקח את השליטה לידיים שלי בחזרה הכול הרגיש מושלם עד ש... נשמע חפץ נשבר מלמעלה אלוהים בטח גל התחילה לזרוק על ג'וני עוד פעם חפצים. אלי באה לרוץ לחדר של ג'וני אבל תפסתי בידה ברגע האחרון אני שלחתי לה מבט שכל זה לא נגמר. המבט שהיא החזירה לי היה מבולבל כאילו היא לא יודעת מה היא רוצה מעצמה.
היא שחררה את ידה ממני והלכה למדרגות כדי לעלות לחדר של ג'וני.
ואני נשארתי שם לבד רק אני והפסטה של השליח המזוין.
עליתי למעלה אחריי אלי וראיתי משהו שלא צפיתי לראות. גל צמודה לקיר וג'וני וחוסם אותה כך שהיא לא יכולה לעבור.

כנראה מעדף של התנגשות בקיר אגרטל נפל לרצפה.
גל שלחה מבטים לאלי "הפסטה הגיע?" גל אמרה בשאלה זה היה נראה קצת מוזר מה שהולך כאן "אה...כ..כן" אלי אמרה גל התכופפה מתחת הזרוע שלו.
ויוצאת מהחדר שלו ואלי אחריה אפשר לראות שמשהו פה מוזר כאילו הם מתכננות משהו. 
אנחנו יורדים לסלון כדיי לאכול את האוכל שהזמנו
האמת יש לי דז'ה וו.
_____________________

עבר לפניי שנתיים.

אני מסתכל בתפריט של המסעדה "נראלי לי שאני אקח פסטה רוזה ואת?" אני שואל את אלי אבל היא לא עונה לי. בזמן האחרון היא כל הזמן מרחפת זה כאילו שהמוח שלה במקום אחר.
"אלי?" זה כאילו שהיא חושבת על מלא דברים וגם היא פחות משתפת אותי זה כאילו היא מסתירה ממני דברים. היא מתעוררת מהחלום שלה
"אה סליחה אני קצת מרחפת היום" העיניים שלה עוברות לתפריט של המסעדה. "דניאל" היא אומרת בטון חלש "מה?" אני אומר לה אם חיוך החיוך המאושר שלי אני אוהב אותה כל כך היא הכול בישבילי הקרן אור שלי.