Law and Order

L.A.O 2

נשארו לי עוד 18 שעות במעצר הבית, לא חתכתי את כף הרגל שלי. עדיין.

הבאתי מים ואוכל לשוטרים שקשורים בבית שלי. אני די בהלם שאף אחד לא בא לחפש אותם בכלל.

הגיע הזמן שאעשה את הדברים האחרונים לפני המשפט.

הכנתי לעצמי ארוחת ערב שלקחה שעה, זה היה שווה את זה. אכלתי ושתיתי מהיין הכי טוב שהיה לי.
נכנסתי להתקלח אחרי שמילאתי את הבטן שלי.

עישנתי סיגרייה בלי וויד, ונכנסתי למיטה.

"לעזאזל זאת תהיה שינה ארוכה".

בזמן שהבחור נהנה מיומו האחרון בביתו.
הוא נח, נהנה מארוחה מעשה ידיו.

זו לא הרמת ידיים לכלא. זה שלב חדש בחיים. הבוקר הפציע, עייף במיוחד פקח את עיניו.
המשפט בשעה תשע בבוקר. חבורה של סדיסטים מי קם בשעה הזאת. חשב לעצמו בכעס.

התארגנתי באיטיות, נהנה מהרגעים האחרונים בבית שלי. קראתי לחתול שלי.

טכנית הוא לא החתול שלי, הוא חתול רחוב שאוהב לבוא לבית שלי.

השוטרים הסכימו שיישאר אצלי. האכלתי אותו.

בזמן שהתלבשתי חייכתי למראה, היום וושינגטון דיסי, מחר הדירה של מיגל.

שוטרים נכנסו, אזקו אותי והכניסו אותו לניידת. כשהגענו לבית המשפט ישבתי בספסלים ממול לשופט, חיכינו שכולם יגיעו.

"יש לך אש?" שאלתי. הוא הסתכל עלי במבט מזלזל. "נו באמת בנאדם, זו סיגרייה אחרונה שלי, וזה גם בלי שום סם" אמרתי בקריצה.

הוא הביא לי מצית. נוכל.

הדלקתי את הסיגרייה. אפילו לא היה אכפת לו שיש שלט בכניסת האולם, "העישון אסור".

בחור שנראה צעיר, מקסימום עשרים שלוש נכנס לאולם, סידר דפים. הוא נראה לחוץ. "מה קרה לך מותק?" אמרתי בנימה עוקצנית.

השוטר סימן לסתום את הפה. "לא כיף איתכם" מלמלתי.

הבחור הבלונדיני לא הגיב לי בכלל. הוא ממש לא כיפי.

"היי ילדה, אתה יודע שזה חצוף לא לענות כששואלים אותך שאלה?" אמרתי והוא הסתובב אלי.

פאק.

"סליחה אדוני, מה שאלת?, לא שמתי לב" אמר. קולו עדין מדי בשביל להיות עורך דין. מבטא בריטי ממש קל.

הוא עצמו נראה עדין מדי בשביל התפקיד.

"פפפ לא משנה, תחזרי לעבודה ילדה"
"אני לא ילדה, אבל אם אתה רוצה להשתעשע ביום האחרון שלך לפני הכלא, זה מקובל מבחינתי".

מה לא בסדר עם הבחור הזה?

הגיעו אנשים לראות את המשפט, מיגל שם. הוא קרץ בשעשוע בעוד אותי מעלים על הדוכן.

התיישבתי שם אחרי שקרצתי לאיזה בחורה עם שיער בלונדיני דק, היא חייכה ולאחר מכן הרצינה את מבטה. כמבינה מה עשיתי, צחקקתי ועורך הדין הגיע אלי. עומד מלפני. זה הבחורה ממקודם.

"האם הינך נשבע לאמר את האמת, ורק את האמת לאמיתה?"
"אני נשבע"

הוא חייך, אפשר להמשיך. "מהו שימך, המלא".

"פרד ריצ'רד רוג'רס"
"אתה מודה בפשעיך שהביאוך עד הלום?"
"למה כל השפה הגבוה ילדה?"
"ענה על השאלה"
"כן אני מודה"

"פרט אותם בבקשה".

"הפשעים של השבוע או של החיים?" צחקתי והוא הרצין את פניו.

"גיזס לא כיף איתך".

"ענה על השאלה רוג'רס"
"אוו דומיננטי" צחקתי שוב.

הוא נאנח. "ענה על השאלה".
"ביצעתי שוד מזוין, תוך כדי זיון" ס
"פרד ריצ'רד רוג'רס!" אמר השופט והנחית את פטיש העץ שלו.

הוא נראה טיפשי כל כך.

"אוקיי אוקיי רוגע, ביצעתי שוד מזויין בבנק ברחוב 76, הרגתי שני עוברי אורח, הפרעתי לשוטרים במילוי תפקידם, איימתי על חיי ילדה קטנה על מנת שיביאו לי את מה שרציתי, וביצעתי סחר בסמים".

לרגע לא הבנתי למה התוודאתי על הכל, אבל זה מרגיש כאילו אבן נגולה.

הקהל שנכנס לאולם בית המשפט נראה מזועזע.

עורך הדין פצה את פיו ואמר. "כבוד השופט, הפושע מודה על פשעיו החמורים תחת שבועה, ויש עדות של מספר מכובד של אנשים שהיו תחת ההתקפה בבנק, אנשים שהיו עדים לרצח עוברי האורח, והרשימה ממשיכה, יש עדים לכל אורך הפשעים של רוג'רס" עורך הדין הבלונדיני נשם נשימה עמוקה, "הפושע הינו אשם לכל הפשעים שביצע".

אוי איזה מבאס, צחקתי בליבי. עוד כמה שעות אני בדרך לדירה של מיגל.

השופט הוציא אותנו להפסקה של חצי שעה, ישבתי שם יותר מדי זמן הייתי חייב לצאת לשאוף אוויר.

התכוונתי לצאת אחרי שכולם יצאו, אבל השוטרים החזיקו אותי. "אין לך הפסקה".

"נו באמת, תן לי לצאת, יש לי שנים בכלא עכשיו, תן לי לחיות יום נורמלי אחרון"

השוטר לא שיחרר, הבלונדה הגיעה. "עזוב אותו, אני אשגיח עליו" אמר וחשף את האקדח שהיה לו.

לכל אחד נותנים אקדח בימינו?.

"אז מה הקטע שלך הא?, אתה גבר או אישה?"
"אני גבר תודה רבה לך" אמר כשיצאנו החוצה לספסל שישבתי בו לפני שעתיים. המבטא שלו נשמע חזק יותר. בזמן שהשופט דן על הדברים אני יושב עם איזה גבר בלונדיני ששומר על החוקים יותר מדי.

"אז מה השם שלך?"
"ג'יימס דרסי" ענה. ג'יימס מת'יו דרסי".

המבטא הבריטי שלו נשמע כבד יותר בזמן שאמר את שמו. לעזאזל.

"אז, ג'יימס, אתה נהנה למרר לאחרים את החיים?"
"אני יכול לשאול את אותו הדבר עליך רוג'רס".

הייתה שתיקה ארוכה התכוונתי לאמר משהו, משנו עוקצני, אבל הטלפון שלו צלצל.

"קדימה, גזר הדין שלך עכשיו".